קורבן לאלימות במגזר החרדי מתוודה: "לא ידעתי שההתעללות היא לא נורמלית"

מ', אם לשלושה בשנות ה־30 לחייה מצפון הארץ, שהתה כמעט שנתיים באחד ממקלטי בת מלך עם ילדיה לאחר שאזרה אומץ לבקש עזרה.
בשיחה עם "מעריב" היא מגוללת בגילוי לב מעורר הערכה את החוויות הקשות שעברה.  "במהלך שבע השנים שחייתי ככה לא העליתי על דעתי שיש דרך החוצה", היא מספרת. "אני מגיעה ממשפחה חמה, וידעתי מאחיותיי מה זה להיות אישה נשואה, אבל לא הייתה לי דרך לדעת שההתעללות שעברתי היא לא דבר נורמלי. חשבתי שיש פה בן אדם שיש לו בעיה ושאני רוצה לעזור לו, כי אלה החיים שלנו וכי יש לנו ילדים. קשה לי לומר אם אהבתי אותו. הייתי מסורה לו, אבל רק בדיעבד הבנתי שהוא ניתק אותי מכל מי שקרוב אליי, כולל מהמשפחה שלי".

מ' אומרת שבעלה נהג להבטיח כי ישתנה, אבל במציאות התנהלותו רק הפכה לאלימה יותר ויותר. "הוא הרבה לשבור דברים בבית, להשליך עליי חפצים, לבעוט בי, לסטור לי לפני הילדים", היא נזכרת. "בשנים האחרונות הוא חצה קווים וההתעללות הפכה להיות פומבית. הוא עקב אחריי עד העבודה והכריח אותי לצאת מהמשרד ואז העיף לי את כיסוי הראש, דבר שלא עושים בפומבי. גיליתי סימני נשיכה על אחד הילדים במקלחת והבנתי שזה הוא. היו כל מיני דברים שלא הייתי מוכנה לשאת יותר".

רק לאחר שמ' יצרה קשר עם עמותת בת מלך, היא אזרה אומץ ופנתה לרשויות הרווחה. "למרות המצוקה, קבעו לי תור רק לשבוע שלאחר מכן", היא נזכרת בבירוקרטיה הסבוכה, שגם איתה הייתה צריכה להתמודד. "כשחזרתי הביתה לאחר השיחה הראשונה עם הרווחה זה היה מאוחר מהרגיל. הוא המתין לי למטה וסטר לי כל כך חזק שעפתי אחורה", היא נזכרת. "חרקתי שיניים וחיכיתי לפגישה נוספת ברווחה. אחרי שבוע תיאמו לי הסעה למקלט. חיכיתי שילך מהבית באותו היום ובתוך דקות שפכתי לתוך מזוודה ותיק כל מה שיכולתי, לקחתי את הילדים ופשוט ברחתי". 

במהלך שהותה במקלט, מספרת מ' שנחשפה לאיומים מצד בעלה לשעבר ולמסע שכנועים מצד רבנים שביקשו ממנה לחזור הביתה אליו. היא סירבה בעקשנות והייתה נחושה להשתקם. "משבר הקורונה גרם לי לאבד את עבודתי, ואני מתמודדת כיום עם מציאות לא פשוטה", היא מודה, אבל מוסיפה באותה נשימה: "לכל מי שנמצאת במצב שנמצאתי בו אז, אני אומרת חד משמעית: 'צאי, תברחי, תשתקמי ותקומי לחיים חדשים'. המחיר שווה את זה ויש מי שיעזור. הבנות בעמותת בת מלך הן עד היום המשפחה שלי ואני לעולם לא לבד".