אייל ברקוביץ קובע שאופירה אסייג מראיינת טובה, האמנם? ברקוביץ' קינח את התוכנית אמש עם מחמאה לשותפתו, והכריז בגאון שאופירה אסייג הוגדרה השבוע על ידי פרשן באחד העיתונים, כמראיינת הכי טובה בארץ. אז האם אופירה אסייג באמת מראיינת טובה? בואו אסביר לכם למה לא. המחמאה המפתיעה של ברקו, שבדרך כלל לא חוסך מאופירה עקיצות וביקורת, גם אם הדברים נאמרים כאילו בצחוק, היתה נראית כמתוכננת מראש על ידי הצמד, על מנת להשיב לאותם המוני מקטרגים ברשת והמבקרים שלא מפסיקים להשמיץ את השניים, ובשורה התחתונה קובעים שהם לעג לאינטליגנציה.
אני חולקת על הקביעה הזאת שצמד המנחים הם מושא ללעג, כי על אף שאופירה מתבטאת מדי פעם בשפה של שכונה, היא רחוקה מלהיות עילגת, והשליטה שלה בשפה לא פחות טובה מכול מראיין אחר. גם אין ספק, שמבין שניהם, אופירה היא זאת שעושה את שיעורי הבית, וברקו מגיע אל המוכן, כאילו הוזמן לשיחת חולין קלילה בין חברים על בירה ובדיחות, ונוצרת אווירת צחקוקים רועשת, כמו במסעדה הומה מאנשים שבה אתה אפילו לא שומע את עצמך.
אתמול זה בלט בפאנל הגברים: ליאון רוזנברג, אביחי אוחנה ואיציק זוהר, שהוזמנו לדבר על מצוקותיהם של הגברים בתקופת הקורונה. האם שמעתם משהו מועיל או משמעותי מכול השיח הקולני, כשכולם מדברים עם כולם ומתפוצצים מצחוק ואין לך מושג על מה? בוודאי שלא. פה קיים כשל רציני שהופך חלק גדול מהתוכנית לבזבוז זמן חסר תוכן, שיכול היה להימנע אילו ה"מראיינת הכי טובה בארץ", כפי שכינה אותה אותו פרשן, היתה מנצחת על כל הקקפוניה הזאת ביתר מקצועיות.
הדבר היחיד ששמחתי לשמוע מאותה שיחת גברים וחימם את ליבי, היה השינוי שעבר אביחי אוחנה שסיפר שלאחר שנים שהוא הרגיש שאין לו סיבה לקום בבוקר, היום הוא שמח בחלקו ועל כל מתנה שהחיים מעניקים לו.
הייתי גם מצפה מאופירה, לו הייתה מראיינת טובה, לדעת מתי לשתוק ולהשתיק את הפרטנר שלצידה, על מנת לתת במה גם לדברי המרואיין. לא ייתכן שתשאלו שאלות, תענו עליהן בעצמכם ובזה תחתמו את הראיון. אורית פרקש הכהן, שרת התיירות מטעם "כחול לבן", עיקמה אמש לא פעם את שפתיה כאשר הצמד המלא כל כך בעצמו, לא נתן לה לסיים משפט. מסתבר שעצתו של דן שילון לאמץ את "תרבות ההקשבה", נפלה על אוזניים ערלות.
גם אי אפשר להתעלם מחוסר האובייקטיביות בשאלות שהיא מפנה למרואיינים. מראיין טוב, לא מנסח את שאלותיו בצורה שתשקף את דעתו הפרטית על מנת להשפיע על תשובות המראויין. לשאול "מאחד עד עשר, איזה ציון אתה נותן לנתניהו", זה בעצם לדחוק לפינה את המרואיין, על מנת שיודה שנתניהו נכשל, כי אחרת, למה צריך לחלק לו ציונים?
גם הייתי מצפה ממנה לנווט את השיח למישורים שיש בהם יותר עומק. כאשר סדי בן שטרית ניסה לשכנע שהוא לא השווה בין ביבי להיטלר, והסביר שהוא דיבר על תהליכים שקרו עם עלייתו של היטלר לשלטון, חתכה אותו אופירה: "זה לא שיעור הסטוריה פה". בלי קשר לסדי בן שטרית, שלגמרי ברור שהוא השווה את ביבי להיטלר ולא משנה כמה הוא יתאמץ להוכיח שזאת לא היתה כוונתו, התגובה של אופירה משקפת גישה שטחית לנושאים שעל הפרק. מכאן מגיעות השאלות האמריקאיות שלה, בסגנון "תעני לי בכן או לא (לאיילת שקד) אם את מצטרפת לקואליציה עם ביבי".
אין ספק שהסגנון שלה מוליד כותרות ומייצר התחייבות מצד המרואיינים לעמוד בהצהרתם, כמו שאחרי לחץ מאסיבי, שרת התיירות הבטיחה שעד ה-26 לדצמבר אם לא יהיה תקציב, נלך לבחירות. לכן, כמייצרת כותרות, אופירה בהחלט מראיינת מוצלחת. כמראיינת המחפשת עומק מחשבה או ניתוח מושכל, היא ממש לא.