מחקר חדש ממחיש את מה שרבים כבר מרגישים: על אף הנוחות שמציע דפוס העבודה מהבית שצמח בחודשים האחרונים, עלול להיות לו גם מחיר. במחקר, שערכה פרופ' ליאת קוליק, מומחית לעולם העבודה ולמגדר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, נבחן הקשר בין הלחץ בעבודה לבין השלכותיו על ביטוי אלימות מסוגים שונים בין בני הזוג, וביניהם אלימות כלכלית, מילולית, רגשית ופיזית.
בתקופת הקורונה נבדקו 400 משתתפים, מחציתם גברים ומחציתם נשים, העובדים לפחות שלושה ימים מהבית בתקופה שבה גם הילדים נמצאים בבית, עובדה העלולה להעלות את רמת הלחץ והמתח במשפחה. בהשוואה לבדיקה דומה שנעשתה בשנה שעברה, נמצא כי בעת עימותים רמת האלימות שאופייה פיזי ומילולי גבוהה יותר בעת הקורונה בהשוואה לתקופה המקבילה טרם המשבר והמעבר לעבודה מהבית.
מהשוואת רמות האלימות הפיזית והמילולית בין תקופת טרום הקורונה לתקופת הקורונה עולה כי רמת האלימות בזוגיות עלתה בשנה האחרונה לפי דיווחי גברים ונשים כאחד. ממצאי המחקר מראים כי ככל שעולה הלחץ שאדם חש בעבודה, גוברת האלימות בזוגיות - האלימות הכלכלית היא הגבוהה ביותר, לאחר מכן האלימות המילולית והרגשית, ולבסוף האלימות הפיזית.
"ייתכן שהמשבר גרם למתח נפשי שמתבטא באלימות מסוגים שונים ביחסים הזוגיים, והוסיפו לכך הקושי המובנה בעבודה מהבית בנוכחות הילדים הדורשים טיפול והכוונה בלמידה מרחוק. העבודה שהתבצעה במגרש הביתי יצרה קונפליקט תפקידים, שהוא מצב לחץ מובהק הפוגע בסופו של דבר בזוגיות", אומרת פרופ' קוליק למעריב, אך מדגישה:
"עובדים ועובדות מהבית המסגלים לעצמם צורת מחשבה גמישה, מסתגלת, המותאמת לדרישות המציאות החדשה ולרוטינת חיי בני המשפחה, יפחיתו משמעותית את הקשר שבין לחץ בעבודה לתחושות קשות בבית ובזוגיות. גם לתקשורת נינוחה בין בני המשפחה בעת מכבש הלחצים בבית, נמצאה במחקר תרומה מיטיבה המפחיתה את חוויית קונפליקט התפקידים וביטויי העוינות ביחסי הזוגיות".