המשבר בחינוך מעמיד את ילדי ישראל בפני נזקים בלתי הפיכים

מערכת החינוך, כפי שכבר דובר, ספגה מכה אנושה מאז שפרץ משבר הקורונה. המחדל המתגלגל של סגירות ופתיחות בתי הספר, מתווי הקפסולות המאולתרים והמבולבלים ומתכונת הלמידה מרחוק הבלתי יעילה זרעו כאוס והפכו את שנת הלימודים האחרונה לשנה אבודה. אך אלו המנסים לתלות את מצב מערכת החינוך בקורונה, טועים ומטעים, ולא יהיה מוגזם להגיד שהם לא חלמו שימצאו תירוץ כה טוב למצב. האמת חייבת להיאמר: הצרות לא התחילו עם משבר הקורונה.

דוח "רשת ערי מצוינות", שרואה אור בימים אלה, מצייר תמונה מדאיגה מאוד. הדוח בחן את ההישגים הלימודיים ב־110 רשויות מקומיות בשנת הלימודים תשע"ט (זו שנגמרה, כידוע, עוד לפני התפרצות הנגיף), עם דגש על נתוני הזכאות לתעודת בגרות הכוללת חמש יחידות מתמטיקה. הממצא המטריד ביותר בדוח הוא שלראשונה מזה שבע שנים, לא חלה עלייה בממוצע הארצי של תלמידים ותלמידות בעלי תעודת בגרות עם חמש יחידות לימוד במתמטיקה. בשנת תשע"ט, כמו בשנה שקדמה לה, הממוצע עמד על 15.5%. כשבוחנים את הנתונים לעומק, מגלים שהעמידה במקום מסתירה ירידה מדאיגה בחלק ניכר מהרשויות.

מאידך, נתון מעודד שנמצא בדוח הוא השיפור בהישגיהן של חלק מהרשויות החלשות בין תשע"ח לתשע"ט – בכל המקרים כתוצאה מהשקעה מוגברת. אך זהו יוצא מן הכלל שמוכיח שכאשר משקיעים רואים תוצאות. ובהתאם, ירידה בנתונים היא בהכרח תוצאה של השקעה מופחתת. חמש יחידות בגרות במתמטיקה הן רק פרמטר אחד, אך ללא ספק משמעותי. ניתן ללמוד ממנו רבות לגבי ההשקעה הממשלתית בחינוך. ובחינוך כמו בחינוך, בלי השקעה הולמת לא ניתן להגיע להישגים מניחים את הדעת, והתוצאות ניכרות. לא פחות חשוב מכך, הנתון הזה מספק תחזית טובה באשר למידת הצלחתה הצפויה של שכבת הגיל המסיימת את חוק לימודיה בשוק העבודה בשנים הקרובות, ובעיקר במקצועות שנחשבים לעיקר גאוותה של מדינת ישראל – מקצועות ההייטק והמדעים המדויקים.

כבר כיום אנו צופים במקומנו ההולך ויורד בטבלאות המתפרסמות בדוחות ה־OECD מדי שנה. השנה האחרונה בוודאי לא שיפרה את המצב. אם המגמה תימשך, בחסות משבר הקורונה שקצו אינו נראה באופק, עלול הדבר להוביל בטווח הארוך לפגיעה קשה ביכולותיהם הטכנולוגיות ובחשיבה המדעית של התלמידים, פגיעה שהיא בעלת השלכות רחבות על איכות שוק התעסוקה העתידי ועל חוסנה של הכלכלה.

זוהי קריאת השכמה לממשלה, שנדמה כי עסוקה אך ורק בדבר אחד – משבר הקורונה, ללא קשב לכל סוגיה אחרת. חובתם של משרדי החינוך והאוצר היא להביט כמה מטרים קדימה ולגבש כבר עכשיו תקציב ייעודי ללימודי מדעים וחמש יחידות מתמטיקה, שיחזיר את מערכת החינוך לאיתנה ביום שאחרי הקורונה, או לכל הפחות יבלום את הצניחה.

אבל יש עוד נקודת השקה למשבר הקורונה, לא בהכרח שלילית: אחד הלקחים שנלמדו במשבר הנוכחי, אם כי מאוחר מדי – הוא הצורך החיוני בשיתוף פעולה הדוק בין משרדי הממשלה לשלטון המקומי. בסופו של יום יש משימות שהרשויות המקומיות יודעות לבצע הרבה יותר טוב מהממשלה. לא רק קטיעת שרשראות הדבקה – גם בחינוך העיריות והמועצות יכולות לעקוב בצורה יעילה אחר הישגי התלמידים. על הממשלה להעניק להן את הסמכויות גם בנושא זה.

בתוך הבהלה הכללית סביב הנגיף, קיים חשש שהנתונים המטרידים שפורסמו בדוח לא ידליקו נורה אדומה, או שהנורה האדומה תיבלע בתוך ים של אורות יותר בוהקים. אם אכן כך יהיה, זו עלולה להיות מכת מוות. זהו מצב חירום המחייב פעולה מיידית.

הכותב הוא יו"ר המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב