היום הראשון של חודש אפריל ידוע בתרבות המערבית כ"יום השוטים". מתיחות ומהתלות נפוצות בו. גם רשתות תקשורת מכובדות מאוד נוהגות ביום זה לשתול ידיעות מופרכות לחלוטין, המתחזות לעובדות. שעות אחדות אחר כך נחשפת הבדותה, וכל הקופצים משמחה או מזעם - נכלמים. הם היו "השוטים של אפריל". אבל בשבת, ה-1 באפריל 1933, זו לא הייתה מתיחה. החרם שהכריזה המפלגה הנאצית בגרמניה על היהודים היה הצעד הממוסד הראשון שהוביל להשמדת מיליוני יהודי אירופה.
משמרות של גרמנים נאצים הוצבו בפתח חנויות יהודים ומנעו כניסת קונים. כך גם בפתחי משרדי עורכי דין ומרפאותיהם של רופאים יהודים. שופטים ותובעים יהודים סולקו בכוח מאולמות המשפט. החל החנק הכלכלי על יהודי גרמניה. לאלו מהם שלא הבינו מיד וברחו מגרמניה - המתינו פיטורים ממקומות העבודה, חוקי הגזע, השפלות פומביות, מעצרים ומחנות ריכוז. מאז למדנו - חרם אינו בדיחה. לא מתיחה. הוא עלול להסתיים ברצח עם.
ב־2005 הוקמה תנועת החרם הבינלאומי על ישראל, תנועת ה-BDS (חרם, מניעת השקעות ועיצומים). הצטרפו אליה כ־170 ארגונים פרו־פלסטיניים ברחבי העולם. רוב היהודים ורבים מידידינו בעולם הבינו את הסכנה הטמונה בקריאה להשוות את ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. רבים משונאי ישראל בעולם זיהו בתנועה החדשה פלטפורמה לגיטימית לביטוי האנטישמיות העמוקה שלהם. לכאורה זו הייתה רק התנגדות למדיניותה של מדינת ישראל, ל"כיבוש" ולאפליית הערבים. אבל מי שקרא גם מעבר לכותרת, הבין שהבידיאסניקים דורשים את חיסולה של מדינת היהודים באמצעות החזרת כל הפליטים הערבים ממלחמת העצמאות, הם וצאצאי צאצאיהם, למדינת ישראל, והפיכתם לאזרחים. לא בגבולות 1967 נלחמים שונאי ישראל הללו, אלא בגבולות 1947. הם רוצים למחוק את ישראל מהמפה.
היו בשמאל הקיצוני בישראל מי ששמחו על הקמת התנועה וקיוו שחרם אקדמי, כלכלי, תרבותי ומדיני יוריד את ישראל על ברכיה, יאלץ אותה לסיים את "הכיבוש" ולסגת משטחי המולדת ששוחררו. אבל חלקם כבר הבינו כי שונאי ישראל אינם מתעניינים באמת ב"שטחים" אלא ב"ישראל". וגם יהודים באשר הם יהודים בעולם נרדפים על ידי אותם אנטישמים. במסגרת אירועי "שבוע האפרטהייד" במוסדות אקדמיים בארה"ב נשלחים גם "מכתבי פינוי" לסטודנטים יהודיים המתגוררים במעונות הסטודנטים, וחדריהם מסומנים. פעילי הארגון רודפים אומנים ישראלים המופיעים בחו"ל, גם אם הם שמאלנים שהשתתפו בכל הפגנה נגד "הכיבוש" והצטלמו עם ערפאת. פעילי BDS איימו על אומנים זרים כדי לבטל הופעות שנקבעו בישראל. היו מהם שנכנעו.
התנועה נולדה - איך לא - בארץ. בקרב סטודנטים ערבים באוניברסיטאות שלנו, בתחומי הרשות הפלסטינית, ונבטו גם מהגרעין הקיצוני של יהודים אנטי־ציוניים. אלו השותים דרך קבע ממי הבאר שהם יורקים לתוכה. כאלו הקוראים לחרם על המוסדות האקדמיים המפרנסים אותם, וחיים כאן בשלום רק בזכות צה"ל. היו בהם כאלו שניסו ליישב את הסתירה והצביעות בכך שהגדירו כי הם "מתנגדים רק לכיבוש". הם קראו לסרבנות שירות ביהודה ובשומרון, לחרם על מוצרי התנחלויות ורדיפה של ישראלים המתגוררים בהם.
חרם כזה גלש גם ללב הממסד האקדמי של ישראל, כשראשי האוניברסיטאות נלחמו בשצף קצף נגד ההכרה האקדמית באוניברסיטת אריאל בשומרון. יש מחלקות אוניברסיטאיות בארץ שלא יקבלו כחברי סגל אצלן מי שלמד או לימד באריאל. יפסלו מאמרים מדעיים אם נכתבו "שם". יש אומנים ישראלים המסרבים להופיע ביהודה ובשומרון. הניסיון לחרם ממוסד של תיאטראות שלמים התרסק במהרה כשגילו אותם שונאי ישראל מבית כי הם תלויים בתקציבי המדינה, וקריאה לחרם נגדי עלולה למוטט אותם. למרות "הסכמי אוסלו" - הרשות הפלסטינית היא המנוע העיקרי במלחמה הזו נגדנו. לצדה התייצבו רוב מדינות ערב והמדינות המוסלמיות. וגם במצרים ובירדן שחתמו הסכמי שלום עם ישראל - הופעל חרם בפועל. לשבחם של מחרימי ישראל בארצות אלו ייאמר שלא הבדילו בין יהודה, שומרון וגוש דן.
גם האיחוד האירופי נרתם למאמץ ה־BDS בגרסת ה"לייט" שלו: סימון מוצרי ההתנחלויות והטלת מכסים גבוהים על תוצרת זו, או תביעה שלא לתקצב מחקרים במוסדות אקדמיים ביו"ש במסגרת תוכנית המחקרים של האיחוד. הראשון שנכנע לתביעה לסמן "מוצרי התנחלויות" היה אהוד אולמרט כשר התמ"ת בממשלת שרון ובהסכמתו. זה כבר היה אריאל שרון שהניף גרזן על מפעל ההתנחלויות. הסחף החל. נתניהו תרם את חלקו בהסכמתו לדרישת ארגון ה־OECD לגבי מחקרים סטטיסטיים על ישראל בתחומי הקו הירוק, ובחתימה על הסכם "הורייזן 2020" לתקצוב מחקרים.
רק אחרי כעשר שנים התעוררה מדינת ישראל והחלה במתקפת נגד מאורגנת. על השר לנושאים אסטרטגיים הוטל לתאם את המאבק. בתוך שנים אחדות נרשמו הישגים חשובים. קנצלרית גרמניה מרקל והפרלמנט הגרמני הכריזו כי ה־BDS הוא תנועה אנטישמית (עוכר־ישראל־הבכיר גדעון לוי ב"הארץ" כתב מאמר בשם "בושי לך, גרמניה"). שר המשפטים הבריטי מייקל גוב הגדיר את ה־BDS כ"אנטישמיות חדשה".
בצרפת פסק בית המשפט לערעורים כי פעולות הארגון בלתי חוקיות. ממשלת ספרד שילמה מאות אלפי שקלים פיצויים לאוניברסיטת אריאל כי סטודנטים לאדריכלות מהאוניברסיטה הזו סולקו מתחרות בינלאומית שארגנה ממשלת ספרד. קנדה, שווייץ ומדינות רבות בארה"ב חוקקו נגד הארגון ופעולותיו. רק לאחרונה הכריז מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו כי הארגון הוא "סרטן". מדינת ישראל מונעת כניסתם ארצה של פעילי הארגון, וחלקם גורשו מנתב"ג חזרה לביתם.
ואז, ממש בימים אלו, נפלו עוד כמה אבנים גדולות בחומת החרם והשנאה האנטישמית. שר המסחר של בחריין הודיע כי מדינתו אינה רואה כל הבדל בין תוצרת ישראל ותוצרת "ההתנחלויות", וראש המועצה שומרון יוסי דגן בראש משלחת בעלי יקבים, בתי בד ויצרני דבש מהשומרון, חתם השבוע על הסכם ייצוא עם חברה גדולה בדובאי.
אוי לאותה בושה. לא די שהאמירויות ובחריין חתמו על הסכם שלום מדיני עם ישראל - הם באו לעשות עסקים. ולא רק עם מדינת ישראל בכלל - אלא בגלוי עם עסקים מ"ההתנחלויות". לבי לבי לשמאלנים. הרי אלו מהם המחרימים את תוצרת ההתנחלויות, ואפילו פרסמו מודעות גדולות ב"הארץ" עם רשימת התעשיינים והחקלאים, היקבים, בתי הבד והמכוורות ביהודה ושומרון וקראו להחרים אותם - לא יוכלו עוד לנסוע לארץ המובטחת החדשה. להצטלם בצלו של בורג' ח'ליפה ולהתפנק במלונות המפוארים של האמירויות. בארוחת הבוקר הם עלולים ללקק דבש "פרדייס" מחרמש, הסלט שלהם עלול להיות מתובל בשמן זית מרחלים ואולי הגרוע מכל - הם עלולים להתבשם מיין טורא. הרי אם יידעו מה הם אוכלים ומה הם שותים - הם עלולים להשתנק חלילה.
כרופא המצווה לדאוג לבריאותו של כל אדם ולהצילו מסכנת מוות אין לי אלא להמליץ להם: מוטב תישארו בארץ ולא תסכנו את בריאותכם אצל הבוגדים הללו, ששברו את החרם.