ההתפתחות האחרונה במערכת הפוליטית, המובילה אותנו לסבב בחירות רביעי בתוך שנתיים, אמורה להזכיר לכולנו מודל של טרגדיה יוונית. הגיבור הראשי יודע שהדרך שבה הוא הולך מובילה אותו לאבדון. אין לו רצון אמיתי להגיע לקץ חייו, אך משום מה אין לו גם את הכוח למנוע את הסוף הטראגי של קיומו.
כל מי שמצוי היום במערכת הפוליטית או מחוצה לה, לא יתקשה להבין שהליכה כיום לבחירות נוספות לא תועיל בדבר - לא למשק, לא לחברה, לא לכלכלה ולא למערכת הפוליטית. סבירות גבוהה שהיא תוביל דווקא לתוצאה גרועה יותר מזו שאנו מצויים בה היום. הליכה לבחירות נוספות לא תשפר את יכולתנו להיאבק בקורונה, אלא ההפך; היא לא תחזק את הכלכלה, אלא ההפך; והיא לא תייצר ייצוג נאות יותר ורחב יותר של הציבור הישראלי בכנסת או בממשלה.
אין אני שולל את טענותיה של מפלגת כחול לבן. הסכמים יש לקיים, אף שבישראל קיימת מסורת די מפוארת של אי־ביצוע הסכמים פוליטיים. אחת הבולטות בהן הייתה בשנת 1990, כששמעון פרס הפר הסכם עם הליכוד, הפיל ממשלה ושאף להקים אחרת תחתיה בראשותו, בניגוד להסכם שאם ממשלת האחדות נופלת, חייבים ללכת לבחירות.
גם טענותיה של כחול לבן על הצורך להעביר תקציב צודקות, אך ההליכה לבחירות היא עדיין כמעט בגדר אסון לאומי. שום דבר לא ישתפר. אנו ניקלע לחצי שנה שחצייה יוקדש למערכת בחירות ולאחר מכן עוד כחודש־חודשיים להקמת ממשלה חדשה.
עד שיגיע יום הבחירות תהיה פה כלכלת בחירות, שמשמעותה שלא פוגעים בציבור הרחב ומזרימים לו כספים, גם אם אין הצדקה לכך. היכולת לקבל החלטות כלכליות נכונות - המחייבות אפילו השתתפות מעטה של הציבור - לא תוכל להתקיים. בתקופה קריטית זו הכלכלה תיחלש.
בנקודת זמן זו, הקריטית למאבק בהתפשטות הקורונה, לא תתקיים שום אחדות, רק האשמות והאשמות נגד. יופעלו, כמובן, ההוראות החריגות בחוק יסוד: הממשלה של שיתוק הדדי. לא תהיה יותר אפשרות להציע ממשלה חלופית; והקרבות הפוליטיים יכבשו כליל את עולם התקשורת שלנו.
מנקודת ראותה של כחול לבן, הליכה לבחירות נוספות משמעותה החלשה חסרת תקדים של כוחה. הסיכויים שבכל מבנה של ממשלה אחרת שתוקם הם יקבלו ייצוג כה נרחב במבנה הממשלה החדשה - קלושים. היום לרשותם ראש ממשלה חליפי, שר ביטחון, שר חוץ, שר משפטים, שר חקלאות, היקף עשייה אדיר שבו אפשר לקדם יעדים בתחומי האחריות של כל משרד ומשרד, וזה אולי הפיצוי החשוב ביותר ואולי ההזדמנות הטובה ביותר של כחול לבן לתרום לחברה הישראלית, ואפילו לקידום עקרונותיה שלה.
מי שמייצר בישראל ערכים שיש להם ממשות זו לא האופוזיציה, אלא הקואליציה. סמכויות הביצוע חשובות משום שבעזרתן אפשר לקדם ערכים בממשות ולא ברמה ההצהרתית. שותפות כחול לבן בממשלה מציעה ייצוג רחב יותר של פלגי הציבור. זה לא מובטח אם יתקיימו בחירות נוספות. מה שמובטח הוא שיתוק פעולתה של הממשלה, החלשת הכלכלה, החלשת המאבק בקורונה וסיכויים גבוהים יותר שנקבל ממשלה בהרכב גרוע יותר מאשר היום.
