אם מישהו בצבא עוד חשב אחרת, פיזור הכנסת וסיבוב הבחירות הרביעי קוברים באופן סופי את התוכנית הרב־שנתית המכונה "תנופה" של הרמטכ"ל אביב כוכבי, שלאחר הבחירות והתייצבות הממשלה הבאה יהיה באמצע השנה השלישית שלו בתפקיד.
אבל היעדר תקציב אינו המחיר היחיד שמשלמת מערכת הביטחון בשל המצב הפוליטי בישראל. בשנים שקטות יחסית מבחינה ביטחונית, ישראל פספסה הזדמנות לייצב ולסדר את מערכת הביטחון לאתגרי העתיד. מתוכנית רב־שנתית המבוססת על תקציב רב־שנתי, נאלץ צה"ל לעבור לתוכנית צבאית שרק חלקים ממנה ניתן יהיה לממש. תפיסות לחימה חדשות, הכנסת טכנולוגיות עדכניות ושיפור שיתופי פעולה בין הזרועות השונות יכולים אומנם להתבצע בחלקם גם ללא תוכנית רב־שנתית, אבל חלק גדול מהתוכניות של הרמטכ"ל לשינויים מבניים, תפקודיים ותפיסתיים עמוקים בתוך הצבא, ייאלץ להמתין לשנים הבאות. במצב שנוצר, האתגר של הרמטכ"ל אביב כוכבי הוא לשפר את הכשירות והמוכנות של הצבא למלחמה אם תפרוץ בעזה או בזירה הצפונית.
כוכבי סימן את שנות כהונתו ככאלה שבהן יש הזדמנות לארגן ולבנות את הצבא מחדש ולהכין אותו לאתגרי העתיד, בהסתכלות של לפחות עשור קדימה. אפשר להבין את הרעיון המסדר. איום נמוך יחסית למלחמה יזומה בעיקר מצד חיזבאללה בצפון, לצד תקציב רב־שנתי, ועמדה עקרונית של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי יש להגדיל את תקציב הצבא בשנים הקרובות, הובילו לכתיבתה של תוכנית שאפתנית במיוחד. לצד תקציבים, דורשת התוכנית גם קשב של הדרג המדיני ודיוני עומק של הקבינט המדיני־ביטחוני.
המצב הפוליטי הכאוטי במדינת ישראל בשנתיים האחרונות פוגע קשות במערכת הביטחון. החלטות על עסקאות רכש ענקיות בכספי סיוע אמריקאי מתעכבות, ולא מתקבלות החלטות בנוגע לעסקת כלי הטיס הגדולה שאמורה הייתה להיחתם. גם התוכנית למיגון הצפון אל מול איומי הרקטות תקועה לחלוטין. ולא מדובר רק על ענייני הרכש. תפיסות תורות הלחימה והשינויים שמתכנן הצבא במבנה שלו אינם מגיעים לדיון מעמיק אצל הדרג המדיני.
גם הנושא שאולי חשוב אף יותר אינו מטופל, כוח האדם, או במילים אחרות - חוק הגיוס והמתגייסים לצבא. בכהונה הקצרה של הממשלה הנוכחית לא התקיים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני דיון בנוגע להשלכות קיצור השירות בחודשיים נוספים, שכבר נכנס לתוקף. בצה"ל האמינו כי יצליחו לשנות את החוק, אבל בתוך הכאוס הפוליטי והחילופים הרבים במשרד הביטחון, הנושא אפילו לא עלה לסדר היום של הממשלה.
כעת מזהירים בצבא כי בעוד כשנתיים פערי כוח האדם במערך הלוחם ובתומכי הלחימה עלול לעמוד על אלפים בודדים של חיילים בכל רגע נתון. הירידה הנמשכת במוטיבציה לשירות בקרבי, הגידול הבלתי נתפס באחוז המשתמטים, לצד גידול עקבי בכמות הצעירים שאינם מתגייסים לצבא בשל "תורתם אומנותם" - היו אמורים מזמן להוביל להחלטות ולבחינת מודל מעודכן יותר של צבא, שהיה עושה צדק עם המשרתים שירות משמעותי, ובמקביל פותר את בעיות כוח האדם שיחמירו בשנים הקרובות. עד לפני כשנתיים סברו בצה"ל כי הגידול בשנתוני הגיוס יפתור את הבעיה, אבל הנתונים המעודכנים מצביעים על בעיה שרק תלך ותחמיר.
כוכבי נבחר על ידי אביגדור ליברמן, ומאז כיהנו בתפקיד שלושה שרי ביטחון שונים: בנימין נתניהו, נפתלי בנט ובני גנץ. אפשר להעריך בסבירות גבוהה כי לאחר הבחירות יתמנה שר ביטחון חדש ללא ניסיון קודם, והמשמעות היא שתוך פחות משלוש שנים יכהנו בתפקיד לא פחות מחמישה שרי ביטחון. במצב כזה של חוסר יציבות מוחלט במערכת הביטחון, אין פלא שהיא אינה מסוגלת לנהל תהליכי עומק - מכוח אדם ועד רכש, הצטיידות ומבנה הצבא העתידי.
לא צריך לזלזל או להיות ציניים כלפי שינויים שנעשו בצבא בשנתיים האחרונות. שיפור שיתופי הפעולה בין חיל האוויר לצבא היבשה ומהלכים נוספים בהחלט יכולים לשדרג כבר עכשיו את האפקטיביות בשדה הקרב, אבל מנגד צריך להיזהר מלחשוב כאילו הצבא עבר מהפכה של ממש בשנתיים האחרונות. זה רחוק מלהיות המצב.
חשיבה קווית־תעשייתית
גם בנושאים אסטרטגיים מדיניים, במציאות הפוליטית הנוכחית קלושים הסיכויים למימוש עסקה מול חמאס בנושא השבויים והנעדרים. בתקופה האחרונה רצועת עזה שקטה, אבל תקופה של בחירות בישראל לצד קיפאון צפוי גם בניסיונות ההסדרה מול הרצועה מהווים מתכון כמעט בטוח להתחממות ולהסלמה הדרגתית בזירה הדרומית. הסבירות למערכה גדולה מול חמאס ברצועת עזה בחודשים הקרובים לא נראית כעת גבוהה, אבל מכל התרחישים האפשריים, זה עדיין התרחיש הסביר ביותר, הרבה לפני עימות עם חיזבאללה בצפון.
במערכת הביטחון סבורים בשנים האחרונות כי צבאות הטרור של חמאס וחיזבאללה קיזזו את היתרונות היחסיים של צה"ל באמצעות רקטות ולחימה בשטח בנוי ובמנהרות. המלחמה באויב הנעלם, הקושי לפגוע בנכסים שלו ומצד שני הפגיעה בעורף הישראלי, יצרו לכאורה סימטריה בין צה"ל הגדול לכוחות מזוינים חלשים ממנו בכל פרמטר אפשרי. בכירי הצבא סבורים כי עמידה מלאה בתר"ש תנופה תוביל להגדלה מחודשת של הפערים מול האויב ובהתאם גם לתוצאות טובות יותר בשדה הקרב. כגודל ההשקעה כך גם גודל ההישג. כבר במצב הנוכחי סבור כוכבי כי ניתן להגיע להכרעה ולניצחון בשדה הקרב, אבל במחירים כבדים יותר.
החשיבה הקווית־תעשייתית, כותבים השניים, גם ברמיזה לתוכניות העתידיות של צה"ל, היא פשוטה מאוד: "האויב מצוי בעולם הפיזי ויש קואורדינטות למיקומו. אם נשכיל להמציא מודיעין מדויק דיו, ונשכיל לחבר לו גם חימוש מדויק - האויב יושמד. אם נעשה זאת בהיקפים גדולים - אויב רב יושמד ואנו ננצח". הבעיה, טוענים גולן ופינקל, היא שפעם אחר פעם האויב מקלקל את התהליך ההגיוני כל כך. הוא לא מתנדב למות ומסתגל במהירות למציאות החדשה.
וכך, פעם אחר פעם בשנים האחרונות מוצא צה"ל את עצמו במערכה שמתנהלת בעיקר באש מנגד, שלא מצליחה להביא להכרעה אל מול אויבים מוחלשים כמו חמאס וחיזבאללה. השניים אינם מתעלמים מחשיבות המודיעין והאש המדויקת, אבל טוענים כי יש לגבש תפיסה הפוכה למצב כיום, שבו התמרון הוא מאמץ משלים למאמץ האש.
קדמה וחדשנות ורפורמות עמוקות בתוך הצבא הן כמובן תהליך מבורך ורצוי, אבל במציאות הפוליטית הנוכחית, כשלדרג הצבאי אין למעשה פרטנר מדיני לנהל מולו את התהליך באופן מבוקר ויציב מבחינה מקצועית ותקציבית, גם הצבא צריך לחשב מסלול מחדש, להאט את קצב השינויים ולעסוק בעיקר באימונים ובכשירות מבצעית. התוכניות הגדולות ייאלצו לחכות, וצה"ל בתקופה של משבר כלכלי־חברתי צריך לגלות בגרות ולא לבנות על תוספת בתקציב הביטחון.