איש המודיעין והביון, יצחק שוֹשן ("אַבּוּ סְחֵיק") אשר היה מראשוני המחלקה הערבית בפלמ"ח, מסתערב ומרגל ונמנה עם מקימי סיירת מטכ"ל והמוביל של מבצע הברחת היהודים מסוריה בשנות ה-70 הלך היום (שני) לעולמו כשהוא בן 96. 

שושן נולד בשנת 1924 בחלב שבסוריה ועלה לישראל בשנת 1942 כשהוא בן 18, אך כשנשמע עם חבריו מדבר ערבית, הוחזר לסוריה על ידי שלטונות המנדט הבריטי ונאלץ לעלות לארץ פעם נוספת, אותה צלח. בשנת 1943 הצטרף להכשרה של צעירים עולי סוריה בקיבוץ נען וב-1945 חבר להכשרת ילידי הארץ בקיבוץ גבת. במהלך אותה שנה התגייס לפלמ"ח ושירת במחלקת "השחר",המחלקה הערבית, כמסתערב. 

באותם ימים כמסתערב זכה יצחק בכינוי "אַבּוּ סְחֵיק", ולקח חלק במשימות איסוף מל"מ על יעדי מודיעין כמו מנהיגי כנופיות ומבריחי נשק. פעילותו המגוונת כללה, בין היתר, השתתפות במבצעים חשאיים של סיכול מזימות פיגוע של הערבים נגד היישוב היהודי בארץ. 

יצחק שושן בימיו בפלמ''ח (צילום: באדיבות אוצר תמונות הפלמ''ח)
יצחק שושן בימיו בפלמ''ח (צילום: באדיבות אוצר תמונות הפלמ''ח)

בשנת 1948 בוים על ידי פעילי "ההגנה" מעצר, בו נלקח יצחק, לבוש כערבי, למחנה מעצר בו שהו פעילי כנופיות ולוחמים ערבים. משם יצא יצחק עם שיירת פליטים ללבנון במטרה להקים בסיס פעולה מודיעיני בביירות, ולאחר מכן פעל כשנתיים בלבנון, בסוריה ובירדן, שם נטל חלק בהקמה ובביסוס של תשתית לשירות הביון של ישראל בארצות ערב.

שמו בביירות היה עבדול כרים מוחמד סידקי. ככיסוי לפעילותם פתחו יצחק שושן וחבריו גמליאל כהן, חבקוק כהן, יעקובה כהן ושאול כרמלי קיוסק קטן בביירות, ובכספים שנשלחו ממטה הפלמ"ח רכשו מונית, בה הסיעו נוסעים בקו ביירות-דמשק-רבת עמון.

יצחק שושן  וחבקוק כהן במונית האולדסמוביל בביירות, 1949 (צילום: דובר צה''ל)
יצחק שושן וחבקוק כהן במונית האולדסמוביל בביירות, 1949 (צילום: דובר צה''ל)

מביירות העביר שושן עם חבריו בקשר רדיו חומר מודיעיני רב-ערך והשתתפו במבצעים חשאיים רבים. אחד המפורסמים שבהם, מבצע דוד, היה הטבעת היאכטה "איגריס", אשר נרכשה על ידי איש עסקים לבנוני ועגנה בחוף הצפוני של ביירות. זאת, בעקבות מידע שהתקבל במטה הפלמ"ח על כוונה לחמש את היאכטה בתותחים ולהפגיז מעל סיפונה את נמל חיפה. 

כמו כן עסק באיסוף מידע לקראת פיצוץ מאגרי הנפט בנמל טריפולי של לבנון (פעולה שלא יצאה לפועל), ואיסוף נתונים על פעילים אחרים במחלקה הערבית שנעלמו.

יצחק שושן בביירות (צילום: דובר צה''ל)
יצחק שושן בביירות (צילום: דובר צה''ל)


בשנת 1950 חזר יצחק ארצה, ועד 1966 שירת כקצין בשירות קבע במסגרת קהילת תפקידים מיוחדים של חיל המודיעין בצה"ל, הפעיל סוכנים מעבר לקווי האויב, הקים את חידה 269, לימים סיירת מטכ"ל, לצידו של אברהם ארנן, שירת בהכשרה ובהפעלה של לוחמים בארצות ערב ועוד. 

יצחק שושן (צילום: ראובן קסטרו, רפרדוקציה)
יצחק שושן (צילום: ראובן קסטרו, רפרדוקציה)


ב־1966 הושאל על ידי צה"ל ל"מוסד", בו שימש, עד לפרישתו ב-1982, בתפקידים מבצעיים, פיקודיים וניהוליים, שעל רובם מוטל עדיין איפול. בין יתר תפקידיו במוסד הכשיר את המרגל אלי כהן. במשך כעשר שנים מתוך תקופה זו עמד בראש המחלקה המיוחדת להצלת יהודים מארצות מצוקה והעלאתם ארצה.

מאז צאתו לגמלאות ועד שנת 2000 המשיך לעבוד בהתנדבות במוסד ולימד בהתנדבות במסגרות ביטחוניות שונות. כמו כן, הוזמן להרצות ולשתף בקורותיו ובקורות חבריו המסתערבים בפני תלמידי בתי-ספר, חברי קיבוצים ובמסגרות אחרות.

יצחק שושן בביירות בין השנית 1948-1950 (צילום: דובר צה''ל)
יצחק שושן בביירות בין השנית 1948-1950 (צילום: דובר צה''ל)

מבצע "מֶלֶט" - העלאת 750 יהודים מסוריה

כשנתיים לאחר מלחמת ששת הימים החלו צעירים יהודים מסוריה לחפש דרכים לעלות לישראל. חלקם נמלטו בחשאי מחלב ומדמשק והסתננו לביירות, שם התרכזו בבתי הקהילה היהודית. התעורר חשש שהלבנונים יגלו אותם, ו"המוסד" החל לבחון דרכים לחילוצם משם ולהעלאתם ארצה.

יצחק שושן, שכיהן אז כראש המחלקה המיוחדת להעלאת יהודים מארצות מצוקה, העלה רעיון מעניין ונועז: העפלה דרך הים. הרעיון היה מפתיע ועורר ספקות, אך שושן היה נחוש בדעתו ושרטט קווים לתוכנית פעולה, שהתבססה על ניסיונו כמסתערב בביירות כ-20 שנה קודם לכן. 

שושן, שבשנותיו כמסתערב שימש, בין היתר, כנהג מונית בביירות, הכיר את העיר ואת חופיה. "ידעתי שאם אמצא בביירות אדם שבבעלותו סירת מנוע, ושיוכל להשיט את הצעירים למרחק מסוים מהחוף - פתרתי את הבעיה", הוא סיפר לימים, "שכן משם יוכל כלי שיט של חיל-הים לקלוט אותם ולהביאם ארצה".

במסגרת עבודתו ב"מוסד" קיים שושן קשרים חשאיים עם גורמים מודיעיניים שונים. עליהם נמנה איש כמורה בכיר, ערבי נוצרי ממזרח ירושלים, שהיה הולך ובא בענייני הכנסייה וחוצה את גבולות ירדן, סוריה ולבנון באופן חופשי. שושן פנה אליו בבקשה לאתר בלבנון אדם מהימן שבבעלותו סירת מנוע או יכולת להפעיל סירה כזו. רצה הגורל ולכומר היה חבר ילדות, עיתונאי בעיתון לבנוני, שבבעלותו סירת דיג, בה נהג לצאת לים עם משפחתו בימי ראשון.

הכומר הצליח להביא את העיתונאי לישראל והכימיה עם שושן הייתה מיידית. עדיין נותר הצורך להכשיר את האיש למבצע, ושושן ארגן עבורו "הכשרה" בת 5 ימים אינטנסיביים בחיל הים. רק כשהיה מוכן, נאמר לעיתונאי מה חלקו בתוכנית והוא צויד במכשיר קשר ובקודים המתאימים לתקשורת עם שושן. כך יצא לדרך מבצע "מֶלֶט" (מלשון מילוט).

במבצע העיתונאי יצא לאסוף את האנשים בנקודת מפגש מוסכמת והסיע אותם לנקודה מסוימת בחוף הים. כאשר התקבל ב"מוסד" הקוד מאירופה, שהאנשים יצאו לדרך, יצא לקראתם מהארץ "דַבּוּר" של חיל הים. חיל הים ערך מאות גיחות אל חוף האיסוף הסמוך לביירות. על פי רוב בספינות "דבור", ופעם אחת בסטי"ל. במבצע, שנמשך בין 1969 ל-1973 הועלו ארצה בדרך הים 750 מיהודי סוריה: בתחילה קומץ נערים ונערות בכל הפלגה ובהמשך משפחות שלמות, כולל ילדים רכים.

בשנים שלאחר מכן נמשכו ניסיונות הבריחה של יהודים מסוריה ללבנון, אך לאחר שאנשי "פתח" פלסטינים השתלטו על רצועת החוף בביירות, הוצרך ה"מוסד" למצוא פתרונות חלופיים להעלאת יהודי סוריה דרך הים. ב-1975 הגיעו 100 יהודים סורים ארצה בטיסה, בשיתוף פעולה ישיר שיזם שושן עם גורמים בצבא לבנון, ומשנחסם גם אפיק זה, מצאו שושן ואנשיו נתיב עליה חדש דרך טורקיה. גם בשנים הבאות נמשכו מאמצי ההצלה של יהודי סוריה וכתוצאה מפעולות אלה, שכללו בהמשך גם מעורבות אמריקנית, לא נותרו בסוריה יהודים כלל.