"מצב המגיפה ב־2021 תלוי בזמינות החיסונים ברחבי העולם, בכמות המתחסנים ובמוטציות שאולי עוד יתגלו", אומרת ד"ר ביביאנה חזן, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות ומניעת זיהומים במרכז הרפואי העמק בעפולה. "במדינות שבהן אחוז המתחסנים יהיה גבוה, הרי שעד סוף 2021 המצב יהיה לגמרי שונה. זה כמובן במידה שהחיסון יהיה יעיל גם נגד המוטציות החדשות.  

פרויקטור הקורונה נחמן אש אחרי שהתחסן לקורונה

וירוסים משתנים ועוברים מוטציות כל הזמן, בכל העולם. אנחנו בטוחים שיש מוטציות לא רק באנגליה, אלא גם במדינות אחרות. כבר שמעו למשל על מוטציה בדרום אפריקה. אם המוטציות האלה לא יגרמו לחיסון להיות לא יעיל, אז יופי. אבל אם יהיו מוטציות שהחיסון לא יהיה יעיל נגדן, נצטרך להמתין עד שהחברות יפתחו חיסון חדש.

הטכנולוגיה בחיסונים של חברות פייזר ומודרנה תאפשר להכין במהירות חיסון חדש המותאם למוטציה. כמובן שבמהלך השנה הקרובה אנשים עדיין יצטרכו לעטות מסיכה ולשמור על ריחוק חברתי. יהיה צורך למלא את ההנחיות עד לסיום המגפה”.

שאלה נוספת שנשאלת היא האם הקורונה תגרום לכך שבשנה הקרובה נראה יותר השקעה במערכות בריאות ובתי חולים ברחבי העולם. "כרגע כל מדינות העולם נמצאות בחוסר ודאות", אומרת רות רלבג, סמנכ"ל וראש חטיבת הכספים של שירותי בריאות כללית.

"המגיפה תפסה כל אחת ממערכות הבריאות בעולם במקום אחר. במדינות שבהן ההשקעה במערכת הבריאות הייתה סבירה, שכמות המיטות לנפש סבירה וההוצאה לנפש סבירה – הקורונה הייתה בעיה נקודתית. נקודת קיצון שצריך לטפל בה, להשקיע סכום של כסף חד פעמי כדי להתמודד ישירות עם המגיפה, אבל בלי לשנות את כל מתכונת ההפעלה. באותן מדינות יפיקו לקחים ויטפלו למשל בהערכות לשעת חירום, בהשקעה בשירותי בריאות הציבור, בהשקעה בזיהוי בזמן של מצבי חירום. לא יהיו במדינות הללו מהפכות גדולות מדי”.  

את המהפכות, אומרת רלבג, נראה במדינות שלא תוקצבו מספיק: "הקורונה תחייב את מקבלי ההחלטות במדינות אלו לבחון האם הם ערוכים בצורה מספיק טובה לשגרה ולחירום. במדינת ישראל למשל, ההוצאה לנפש לבריאות עומדת על כ־7.5% והיא נמוכה בכל קנה מידה בהשוואה לממוצע של 11% במדינות OECD. בהשוואה למדינות שבהן מערכות הבריאות הן ציבוריות, בישראל הייתה שחיקה גדולה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

היינו כבר במצב של אי ספיקה בתוך המערכת, גירעונות גדולים, שיעורי תפוסה גבוהים בבתי החולים, התורים והעומסים הגדולים מאוד. כל אירוע כמו הקורונה הוא עוד צעד למצב של חוסר מענה. ההשקעות בקופות החולים בקהילה, שנשאו ברוב הנטל, לא היו מספיקות. כל מדינה תצטרך לבדוק גם את התוכנית וההיערכות לשעת חירום, בעיקר את התשתיות שלה למצבים של עומס”.