"איך נפלנו עם 2020. איזו שנה מנחוסה", נאמר בקול רם וכעוס ברחובות ישראל. קורונה; בחירות בפעם המי יודע כמה, והיד עוד נטויה; כאוס עולמי שאחראים לו ראשי מדינות אינפנטיליים; וכלכלה קורסת. כל אירוע מבהיל שהעליתם על דעתכם, קיבלנו.
והדיכאונות? איזה דיכאונות הביאו לנו שניים עשר החודשים האלו, השם ישמור. והעלייה במשקל, חסרון הכיס, פירוק משפחות שהגיע עד כדי גירושים, מחלות נפש ושלל מרעין בישין שהנייר מתקשה להכיל. ועכשיו, תודה לאל, הכל נגמר. ממשיכים לעבר אופק חדש ומבטיח. אני מניח שגם אתם נחשפתם לשיחות בסגנון הזה, לפוסטים ברשתות החברתיות ואפילו לשלטי חוצות (יש אפילו אחד כזה בעיר שלי). הם זורקים לפח את 2020, מברכים על צאת השנה, מאשימים אותה בשלל התחלואים שפקדו אותנו ומקבלים את השנה החדשה, שנחתה עלינו ממש היום, בתופים, במחולות ובתקווה חדשה.
כמה זה פשוט: מאנישים את לוח השנה ותוקפים אותו. אם לא אנחנו, שהוא ייקח אחריות. טוב, ברור, זה הפתרון הנוח ביותר והאפשרי ביותר. אולי היחיד. אם יש משהו שלמדנו השנה, זה את מי מותר ואת מי אסור לתקוף. ומעשית, מתברר כבר שאין ממי לדרוש חשבון. גרוע מזה, אסור לדרוש דין וחשבון. באקלים הזה לא פלא שאנחנו מפנים אצבע מאשימה כלפי רעיון. כי בסופו של דבר, בטירוף ששוטף אותנו בהווה זהו הגורם היחיד שלא יכול להגיב בטוויטר, בפייסבוק ובאינסטגרם. כל השאר יכולים גם יכולים. והרי בעידן של בריונים חייבים להיות זהירים. להלך על ביצים.
למדנו השנה שאי אפשר להאשים את הציבור על מגזריו, אף על פי שאזרחים רבים בזים לאזהרות ולהיגיון הבריא ונסמכים על מזל ועל מערכת הבריאות הקורסת שתציל אותם כשהחולי יפקוד אותם. אסור לדרוש סדר ומשמעת מהחוגגים בחתונות המוניות ומהלומדים במוסדות חינוך בניגוד לנהלים, כי או אז נקוטלג כגזענים ואוטו־אנטישמיים. אל לנו לכעוס על המתגודדים, הבליינים והמפגינים, כי גם אז יהיה לנו עסק עם ציבורים שלמים.
וכמובן, אסור בתכלית האיסור לדרוש מהפוליטיקאים להתנהל על פי ערכי מוסר בסיסיים ולפי הצרכים של הציבור, כי אז יטענו שאנחנו שמאלנים בוגדים, ימניים פאשיסטיים או סתם מונעים מעמדה. וגם אם נטיח בפוליטיקאים שלל טענות, זה לא יזיז להם. הפרלמנטר הישראלי המודרני פיתח יישום חדש ויוצא דופן - לשרת את הציבור בלי לשאת באחריות כלפיו. למרות זאת, אומר ולא בלי חשש שהשנה הזו לימדה אותנו שאם חשבנו שנתקלנו בעבר בפוליטיקאים מוזרים וגסים ונדמה היה לנו שהגענו לתחתית של התחתית - גילינו שיש גרוע מהגרוע.
עשרות אנשים יושבים בכנסת, ואף אחד לא מבין למה הם שם, איך הגיעו לעמדה הזו, ומה לעזאזל הם עושים עבורנו חוץ מלגרום לנזק אמיתי למדינה ולעם. היות שכל הנזכרים לעיל הפכו לפרות קדושות שיורות בחזרה אם מעיזים להפנות אליהן שביב של ביקורת, הכלל הכריע: הפעם מתלבשים על השנה. נעמיד את 2020 עם הגב לקיר ובמשפט ציבורי חסר רחמים בכיכר הפייסבוק נוציא אותה להורג בלינץ' אכזרי.
אז אני כאן כדי לעמוד גם על זכותה של השנה האילמת ולומר: זו לא היא - זה אנחנו. אנחנו אלו שפרקנו כל עול, צפצפנו על ההוראות, חגגנו בדובאי בלי מחשבה, קימבנו, ברחנו, זלזלנו וביטלנו כל דעה של כל מומחה.
אחרי התחלה מלאה בחשש מהמגיפה הקטלנית התהפך הגלגל והפצנו שמועות שלפיהן אין מגיפה והכל בלוף. אחר כך חיפפנו: המסיכה נשרה מהפה לכיוון הסנטר, הבידוד היה להמלצה, והריחוק החברתי להד קלוש שהתפוגג. השיא הגיע כשבחרנו באנשים הלא נכונים. אף שחלקם שיקרו, רימו והוליכו אותנו שולל, נתנו להם את הקול שלנו. פעם אחר פעם שלשלנו את הפתק שלהם לקלפי. הנחנו אותם בבית הנבחרים.
אנחנו אלו שאחראים לכל. להשלכות ההרסניות, לדכדוך ולבלגן. והבושה עלינו. שלנו בלעדית. לכן אל תאמרו "2020 לכי כבר וברוך שפטרנו", כי כרגע נראה ש־2021 לא תהיה טובה בהרבה. כל עוד לא ניקח אחריות ונפסיק לגלגל את הצרות שלנו אל אחרים, דבר לא ישתנה.