בשבת האחרונה ניצחה מכבי ת"א 2:5 את בני סכנין, במשחק גארבג' טיים של עונת הכדורגל. את השער השלישי לזכות מכבי כבש בחור צעיר, צנוע ושקט בשם שרן ייני. השם נשמע לכם מוכר, ולא במקרה. שרן הוא בנו של זמר העבר ליאור ייני. 50 שנים מפרידות ביניהם. האב כבר בן 76, הילד בן 25.
היה לי קצת משונה להתקשר לליאור השבוע, יום אחרי השער שכבש שרן, ולשאול אותו על הגול של הילד. ראית? ראית? אני דוחק בו, והוא מעודכן לגמרי: "לא שידרו את המשחק. ממש מרגיז. יש פה כל כך הרבה תחנות ספורט, והיה חשוב להן בדיוק לשדר כל מיני משחקים ישנים. ממש חוצפה, אבל את הגול של שרן ראיתי בתקציר בלילה. מה אני אגיד לך, גול יפה מאוד. הוא הכניס את זה בראש. הכדור חזר אליו והוא רץ והכניס. מאוד שמחתי".
אבל עזוב את המשחק הזה. ראית את הבלגן בין מכבי פ"ת להפועל חיפה?
"גועל נפש. לא יודע מה להגיד לך. לתת ראסיה ככה לשחקן? ממש פושעים מסתובבים כאן".
לא האמנתי שאגיע לרגע הזה. ליאור ייני, כוכב "התרנגולים", ההוא מ"אגדה יפנית", מ"הלוך הלכה החבריה", מ"מה צריך בסך הכל בן אדם", מ"בואי לאילת", מפרשן לי את ההתרחשויות.
בשם הדוד
כוכבו של ייני האבא דרך במשך עשור, מאמצע שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-70, בזכות אותם דובדבנים נוסטלגיים שהוזכרו קודם והסרט "לאן נעלם דניאל וקס", שבו כיכב. הקריירה החלה בלהקת "התרנגולים", המשיכה לאחר מכן בלהקת "החמציצים", שנוהלה על ידי אשתו השנייה נעמי פולני, ובמחזה המצליח "איי לייק מייק".
אבל מ-1977, ובמשך שמונה שנים, חלה תפנית דרמטית בעלילה. ייני כבר היה נשוי לאשתו השלישית, אביבה אור שלום, שהיתה מבוגרת ממנו בשלוש שנים (פולני היתה מבוגרת ממנו בתשע שנים, אגב), והיא גררה אותו לחיות בפריז, שם התנסה בחיים רוחניים, למד לרפא בהילינג והצטרף לכת שבראשה גורו בולגרי.
עד גיל 50 היה נשוי שלוש פעמים, ובפעם הרביעית האריך יותר מאשר שלוש הפעמים הללו יחד, והוא נשוי בשמחה עד היום לרותי, אמו של שרן, אחייניתה של אשתו השנייה נעמי.
רותי נהגה לעשות בבגרותה שמרטפות לילדיהם המשותפים של נעמי וליאור, יותם ואיה. איך אומרים הגששים, "אצלכם שם בבוהמה, בלגן בלגן".
כבר שנים ארוכות שייני האב מתקשה, למרות שהוא מאוד רוצה, לזכות בפירורי תהילת העבר, ומנסה לקושש הופעות במקומות שרעבים עדיין לאוצרות התרבותיים שלו.
כבר לפני 20 שנה, כשהפסיד לארקדי דוכין שהקדים אותו ויצא לפניו בערב שירי המלחין הרוסי ויסוצקי, הוא אמר: "הטלוויזיה? אם לא אביא איזה גימיק, לא ייקחו אותי. אם לא אספר להם על ריפוי בהילינג או אעשה אצלם קסמים, אין לי סיכוי. שלא לדבר על העיתונות. אם אין לך למכור להם איזו רכילות על זה שהיית בעלה של נעמי פולני ועכשיו אתה חי עם הבת של אחיה, אין לך סיכוי. אני צריך לספר סיפורי פיגולים כדי שאהיה שווה ראיון. אם אין סנסציה, אני לא שווה שום דבר".
בשנות חייו הראשונות של שרן אבא היה מעורב ולקח אותו לאימונים בקבוצת הכדורגל, אבל בניגוד להורים האחרים, לא התערב, לא נתן לו טיפים ובעיקר שנא את כל המאמנים שעשו פרוטקציות לילדים האחרים בגלל החברויות שלהם עם ההורים.
שרן: "אני זוכר אותו יושב עם שקית גרעינים ובעיקר שותק. הוא לא התערב, וגם לא אמא שלי. היה לי מאמן אחד שאהב את אבא שלי. יום אחד אבא שאל למה אני לא משחק, וממש כעסתי עליו שהוא מתערב. יש לו את הדעות שלו והוא יכול להשתגע ממה שעושים לי, אבל הוא מאזן את עצמו ואומר את השטויות שלו בפורומים סגורים. הייתי מכנה את אבא שלי'יעקב בוזגלו רדום'".
ליאור מביט בו משועשע: "עדיף שלא אפתח את הפה, כי יהיה סקנדל. באמת שלא התערבתי. אולי היו שם קבוצות שהתחלקו לצפונים ודרומים. כבר אז היו הורים שלא עשו עם עצמם כלום חוץ מלחשוב שהילד יעשה עבורם את הכסף הגדול והם יוכלו לחיות ממנו.
"אני הייתי עושה לעצמי מבחנים בחיים. חשבתי, האם אני צריך לפעול לטובתו, ולמזלי בכל פעם היה כוח עליון שהתערב ועזר לו. כששמו לו רגל או כשרצו להוציא אותו ממכבי או מהנבחרת. היו הרבה תככנים שסכסכו, ולמרות כל המאמצים והניסיונות להזיק לו, שרן נשאר לשחק עד היום, וכל שאר הילדים נפוצו לכל עבר. זה מוכיח לי שהיה כוח עליון ששמר עליו".
למרות אבא שלו, שרן הוא ממשיך הדרך דווקא במשפחה של דוד שלו, אורי פולני, אח של אמא, שהיה מלך השערים של הנוער במכבי ת"א בסוף שנות ה-60, שנות הזהב הגדולות של הקבוצה. אבל אורי הלך לשירות קרבי, וכשחזר מהצבא, אחרי שלוש שנות היעדרות, נגמרה לו הקריירה.
בגיל 16 וחצי, כששיחק שרן בשנתון הצעיר של קבוצת הנוער הודיע לו מאמנו, רפי מנגד, שהקבוצה אמורה לצאת למחנה אימונים בחו"ל, אבל שהוא לא מתוכנן לצאת ושמצדו הוא יכול לחפש קבוצה אחרת לשחק בה.
יום לפני הנסיעה התקשר המאמן והודיע שנשאר עוד מקום אחד, כי עידן ביטון, אחיו הצעיר של שחקן הבוגרים אלי, הוזמן לנבחרת הנוער ולכן התפנה מקום. שרן מספר שבאותו רגע לא ידע את נפשו: "אם אני נחשב אצל המאמן שלי ברירת מחדל, מקום 25 בסגל, חשבתי לעצמי שאולי עדיף לי באמת לא לצאת למחנה, ולחפש קבוצה חדשה".
הוא החליט להיאבק. במשחק האימון הראשון במחנה הוא ישב על ספסל המחליפים, אבל אחרי שההרכב הראשון כשל והמאמן החליף את כל 11 השחקנים, שרן מצא לו מקום בהרכב הפותח בכל המשחקים האחרים. כשחזרו והתחילה העונה, הוא היה משוכנע שמצא את מקומו, אבל שוב מצא את עצמו מחכה על הספסל. במחזור השני הפסידה מכבי 8:0 למכבי חיפה, המאמן פוטר והוחלף בבני טבק, שהוחלף גם הוא ברן בן שמעון - האיש שחגג השבוע את האליפות ההיסטורית עם עירוני ק"ש.
בן שמעון היה האיש ששינה לייני הצעיר את החיים: "רן לימד אותי לשחק כדורגל. אני לא חנפן כי זו המציאות ואי אפשר להסתיר אותה, אבל אם הייתי שחקן טוב, הוא הפך אותי להרבה יותר טוב. הוא לימד אותי איפה לקבל את הכדור והסביר שלא לעשות תנועה זה לפעמים התנועה הכי טובה. הוא דאג שאבוא לקחת את הכדור, ושאם לא הולך, אז דווקא בפרינציפ לבקש את הכדור, לקחת את המנהיגות. לא משנה מה יקרה, לא לסטות מהדרך, לא לשנות את המשחק".
בסוף אותה עונה סיים הנוער של מכבי במקום השני, ועונה אחר כך, עם בן שמעון, הושגה אליפות אחרי שנים ארוכות: "היתה לי עונה מעולה, כמו של ק"ש השנה. לא יכולתי לבחור שם שחקן אחד שהיה מעל כולם. היינו טובים אחד אחד. רן לקח אותי לשיחה ואמר לי שאני צריך להתחזק בגוף כי הייתי שחיף".
בן שמעון הגיע אחר כך לקבוצת הבוגרים של מכבי, ושוב פגש שם את ייני: "במשחק הראשון עם רן בבוגרים, הוא הכניס אותי לחצי שעה נגד בני יהודה, והבקעתי שער ניצחון בדקה ה-93. ואז לא שיחקתי דווקא שמונה או תשעה משחקים ברציפות, ועדיין אהבתי אותו והרגשתי אותו דבר ולא הייתי מריר. ידעתי את מקומי והיה ברור לי שאין פה שיקולים זרים, שהוא בעדי. היה לי עצוב שהוא הלך ממכבי, אבל אני מבסוט מאוד בשבילו עכשיו ואשמח אם הוא יחזור למכבי".
ומוטי איוניר, איך מה שהתחיל כל כך טוב איתו, התקלקל כל כך מהר?
"הייתי בעדו. מוטי היה בחור דוגרי. שיחקתי אצלו ואיתו זו היתה עונה הפריצה שלי. הוא סמך עלי ונתן לי ביטחון, וזה המסר שקיבלתי ממנו. באופן אישי, ההתחלה שלי איתו היתה לא טובה. היו לי ציפיות שלא מומשו ומצאתי את עצמי בסגל רק בתשעה משחקים. אני זוכר משחק גביע נגד פ"ת. שיחקתי קשר קדמי והייתי עייף, והיה לי שם משחק זוועה. מאז לא שיחקתי".
לקראת הפלייאוף בעונה שעברה החליט איוניר לייצב את ההגנה הבעייתית של מכבי והפך את ייני מקשר לבלם. ייני היה מתוסכל משינוי התפקוד, אבל לאט לאט התרגל. "התחלתי להסתכל על פיקה מברצלונה, לראות איך הוא משחק, ופתאום היה לי מאוד נוח בהגנה. מוטי גם נתן לי להיות קפטן כשברק יצחקי היה פצוע".
המראה הסטודנטיאלי שלו, הבלונד ופני הילד, לא קסמו לאוהדי מכבי, שלא יכלו לראות אותו בשנים הראשונות. הוא נתפס כאחד שלא מתאמץ ולא נותן את הנשמה כדי להצליח. הקהל זכר אותו כהבטחה ורצה שיפרע כבר את השטרות. ייני נתפס בעיניהם כאדיש, לא אגרסיבי מספיק, אחד שמשחק לרוחב או אחורה ובורח מאחריות. חמש שנים שלמות לא אהבו אותו, וגם כששיחק היטב, לא התלהבו ממנו.
המהפך הגיע דווקא כשהפך לבלם. אז כבר אי אפשר היה לשחק אחורה, הגיעו היציבות והבגרות: "השקעתי והתאמצתי והם היו מעודדים אותי. אני זוכר משחק נגד בית"ר ירושלים באצטדיון רמת גן. הייתי טוב אבל הפסדנו 1:0, והקהל עשה הפרדה. אותי הם עודדו ואת יתר השחקנים הם קיללו. זו היתה הרגשה טובה ולא טובה. מעורבת כזאת".
עסק הביש
שרן מאוד אוהב את אבא שלו, אבל מתקשה להתחבר למשפחת האצולה הדו צדדית, פולני וייני, שאופפת אותו. הוא יודע שלסבא שלו, דב פולני, אביה של אמו, היתה בתחילת המאה הקודמת חצר משותפת עם השכן מאיר דיזנגוף ברחוב רוטשילד, ושסבא היה שומר לדיזנגוף על הסוס, מטפל בו וגם לוקח אותו לסיבוב אצל חברים ברחוב בן יהודה.
"אני גם אוהב את נעמי. היא אישה חריפה, שנונה ומצחיקה שאמורה להיות אישה זקנה, אבל היא הבן אדם הכי צלול שאני מכיר. הדמות שלה מצחיקה ממש. היא עדיין מגיעה מהבית שלה במושבה כנרת, עמוסה בסלים וצנצנות לילדים שלה. שמן זית, ריבות, מה שאתה רוצה".
ליאור נולד בקיבוץ אפיקים, שירת בנח"ל המוצנח ואחרי מלחמת סיני חזר לחלוב פרות ברפת. בשלב מסוים הוא ביקש ללכת ללמוד משחק, ואסיפת הקיבוץ אישרה לו ללמוד ברוב קטן, רק בסיום ישיבה סוערת, שבה נתנו את התחושה שהוא לא פחות מבוגד. הוא למד משחק אצל פאני לוביץ', פיתוח קול אצל לולה שנצר והתקבל לבית הספר למשחק של הבימה. עשה פנטומימה במועדון התאטרון בחיפה והתחתן עם זמירה, שלמדה איתו בסדנה בהבימה, עד שנמאס לשניהם אחרי שנתיים והם נפרדו.
אז פנתה אליו נעמי פולני, היום בת 85, והציעה לו להצטרף לה"תרנגולים". פולני היתה הבמאית, הכוריאוגרפית והמקימה של הלהקה, והיא חיפשה דם חדש ומילוי שורות אחרי עזיבתם של יהורם גאון, יוסי צמח וחנן גולדבלט.
ליאור לא בא מלהקה צבאית ולא שר קודם לכן, אבל נקלע לחבורה של גאונים - שייקה לוי, גברי בנאי וישראל פוליאקוב, שהפכו כעבור זמן ל"גשש החיוור", ואיתם היו עמירם ספקטור, עליזה רוזן ודבורה דותן. מהחיבור האמנותי עם פולני נולדו שני ילדים, יותם ואיה, אחיו למחצה של שרן.
אלו היו שנותיו הגדולות של ייני, והתוכנית השנייה של "התרנגולים" הצליחה נהדר שלוש שנים. גיורא גודיק צד אותו לתפקיד מייק במחזה "איי לייק מייק", וליאור היה אז ממש אליל.
מרדכי צרפתי, הלא הוא "מנטש", שהיה בסוף שנות ה-60 אחד מקבלני הקולות הגדולים של מפא"י, ונכנס לרשימת ה-11 המפורסמת של הפשע המאורגן בישראל ב-1977, היה מזמין את ייני - כמו שמזמינים היום את אייל גולן - להופעה פרטית כדי שישיר לו שני שירים. אחרי זה היה מוציא מהכיס סטיפה עצומה של שטרות, ובלי לספור אותה היה נותן לו ומדביק לו נשיקה במצח.
ואיך אתה היום?
"אני כבר זקן. פה ושם עוד נזכרים בי, אבל מצער אותי לומר שחסר לי כסף לפנסיה. בזמננו לא דיברו על דברים כאלה, אבל קיבלנו משכורות די בלות. זה לא מצב בריא כי לנו אין פנסיה ואם אין עבודה, אז אנחנו נחשבים למתים. אני עוד מופיע פעם או פעמיים בחודש במקומות שעוד זוכרים מה עשיתי, אבל יכול להיות שיום אחד גם לא נסתדר יותר. קראתי אצלכם את הכתבה על נחצ'ה היימן. הוא חבר ולא ידעתי אפילו שהמצב הכלכלי שלו קטסטרופלי. זה עסק ביש".
אז למי אתה מפנה את הטענות שלך? הן לא חדשות.
"זה נכון, אבל שום דבר הרי לא משתנה. עדיף לשים אותנו במדבריות הקרח, לתת לנו למות. אני חושב שאמ"י היו צריכים לדאוג לאמנים המבוגרים. לדאוג שנוזמן לאודישנים או להפקות בתאטרונים. מי שקצת דאג לנו בזמנו היה מפלגת הגמלאים, וגם קיבלנו אז שכר הוגן על ההופעות שלנו, אבל צריך להבין שאנחנו, שהחזקנו את התרבות כאן לפני 40 ו-50 שנה , מסוגלים עדיין לדבר, לספר, לשיר. אולי לחשוב אנחנו כבר לא יכולים, אבל לשיר עדיין כן".
שרן וליאור מדברים אחת ליומיים בטלפון, ונפגשים לפחות פעם בשבוע בבית הצנוע של ההורים בגבעתיים. 50 שנות הפער ביניהם זורקות את שרן לילדות שלו, כשכבר אז אבא שלו, המבוגר, היה יושב בסלון רק בתחתונים והיה מצחיק את החברים שלו.
הוא מחייך כשהוא מדבר על אבא שלו: "הוא צעיר ברוח שלו, אבל גם חושב קצת כמו זקן. אנחנו מדברים על המוות ואבא אומר שהוא ייקח מצלמה ויספר לי שם סיפורים מצחיקים שיקלו עלי כשיבוא היום. יש לו מגע חם ואוהב וגם שלי, החברה שלי, מאוד אוהבת כשהוא מחבק אותה. אני רוצה למכור לו את האופנוע כי הוא כבר נפל ממנו ונפצע"ץ
עצוב לך לראות את קשיי הפרנסה של ההורים?
"מאוד. אני חושב שלאבא יש 1,800 שקל מביטוח לאומי. אמא עוד מפרנסת ועובדת בהסתדרות המורים. אף פעם לא גדלתי ברווחה גדולה. האהבה בבית חיפתה על הכל. אמא תמיד נתנה לי את השקל האחרון שלה, גם אם נשארו לה 20 שקל אחרונים כדי להתפנק באיזה פדיקור".
ליאור, ומה יקרה אם תזדקקו לעזרה כלכלית משרן, שמרוויח היום שכר נאה במכבי?
"שרן חמוד. גידלנו אותו ועשינו ממנו בן אדם. אנחנו מסתדרים ונסתדר. עזרה משרן? יש דברים שהם מובנים מאליהם".
שנותיו בצרפת חיברו את ליאור, שבעצת אשתו השלישית אביבה אור שלום, הוסיף מסיבות רוחניות את האות א' וקרא לעצמו אליאור (מאז כבר הוריד אותה), לרפואה האלטרנטיבית, והיום הוא חושב לחזור לזה כהשלמת הכנסה. עוד בתאטרון היה מטפל בשחקנים שאיבדו את קולם או סבלו מכאבים.
כשחזר לישראל כמעט לא עבד בהילינג, כי השוק היה מוצף בשרלטנים והוא חשש שייחשב כמותם: "אנשים לא ראויים הפכו את העבודה הזאת לליצנות ולקחו המון כסף, ואני אומר שמי שיש לו כוחות ולוקח יותר מדי כסף, מאבד את הכוחות. אני חושב שיש לי את הכוחות לשלב בין רפואה קונבנציונלית לאלטרנטיבית.
"בצרפת רופא ראה את הכוחות שלי והפנה אלי פציינטים שלו. אני חושב שאני יכול לעזור לצעירים שלקו בסוכרת נעורים ולאזן אותם עם האנרגיה שלי. עם ילדים וצעירים זה יעבוד טוב יותר, כי אצלם הלבלב הפסיק רק עכשיו לייצר אינסולין ואפשר לתקן את זה עם עבודה.
"ברור לי שיש לי אנרגיות כאלו. יצאתי פעם מהופעה ובפואייה עמדה אישה שסיפרה לי שהיא בהתקפת מיגרנה קשה. אמרתי לה לעמוד לידי, שני מטרים ממני והושטתי יד ימין, שמשם באים כוחות חיוביים. הרגשתי שנעשית עבודה והרגשתי ביד שלי שהאנרגיה חוזרת. אחרי רבע שעה היא אמרה שהמיגרנה עברה לה.
"צלצלה תמי ספיבק, ששרה איתנו ב'הלוך הלכה החבריה', עם אמנון ברנזון. לתמי הייתה ברונכיטיס סינוסיטיס כרונית, וטיפלתי בה באזור הסינוסים, הצוואר והריאות, אחרי הרבה מאמץ היא התאוששה טוטאלית. גם בשרן אני מטפל לפעמים כשהוא חוטף מכה, וגם בחברה של שרן ובכאבי הגב שלה".
שלי שלי
שרן מאוהב מאוד בשלי, החברה שלו. חבר, עומר זמיר שמשחק כדורסל בהפועל ת"א, הכיר ביניהם במסיבה. שרן אומר ששלי לא ראתה בו בהתחלה בן זוג, והוא רק הצחיק אותה. "עד היום אני אומר לה שהיא התחילה איתי. אנחנו ביחד כבר חמש שנים וגרים יחד שלוש. היא מבשלת מדהים, הבשלנית הכי הטובה שהכרתי. היא אוכלת במסעדות ומחקה את המנות שם. הכי טעים שלה? צלעות כבש ותפוחי אדמה בתנור, אבל גם ניוקי בערמונים ופטריות, חציל קלוי ובירה בטעם אפרסקים".
התפקיד שלו זה לשטוף כלים. ברור לו ששלי היא הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים. חכמה בטירוף (מסיימת לימודי משפטים בבר אילן), עם העצות הכי טובות שיש, שאפתנית, יפה, חברה טובה ונאמנה, הכתובת הראשונה שלו בכל טלפון שהוא עושה.
כל חייו מלאים ניגודים. חברו הקרוב ביותר במכבי הוא האנטיתזה שלו, אלירן עטר, אבל שרן אומר שכשהם ביחד כל אחד הולך לכיוון של השני.
"הייתי אצל אחיו במסעדה והוא הכין לי חביתת ירק בבאגט. טעמתי ואמרתי לו שזה נפלא. אלירן צחק ואמר ש'נפלא' זו מילה של אשכנזים. מאז הוא כל הזמן עונה לי על כל דבר ב'נפלא'. הוא כאילו צוחק על האשכנזיות שלי. אכלתי עם שלי אצל המשפחה שלו וזה מאוד כיף. 30 אנשים מסביב לשולחן, צוחקים ועושים בלגן, עם מלא אוכל טעים כזה. חזרנו ב-12 בלילה ואלירן שלח לי הודעה: 'היה נפלא'".
איך אתה מסתדר איתו? אתה יותר מתאים לטיפוסים של דן רומן, אבי יחיאל ויוסי שבחון, לא?
"זה נכון שאלירן זה לא הטיפוס שלהם, אבל יש לו תכונות חשובות שאני מאוד אוהב - נאמנות, כבוד, חברות וכנות. יש לו כבוד לחברים שלו. חברויות הן הרבה פעמים אינטרס, ובינינו זה נקי. כדורגל זה מקצוע בעייתי, צריך להיזהר כי יש המון אינטרסנטים. כולם רוצים לקדם את עצמם על גב של אחרים, ואני מחפש כאלה שאני יכול לסמוך עליהם שלא יתקעו לי סכין בגב. רומן, שבחון ויחיאל הם כאלה - וגם אלירן".
יש בך את המכביזם ההוא של פעם?
"עד גיל 20 לא ראיתי כדורגל בכלל, גם לא את המשחקים שלנו. עם כל שנה שעברה, אהבתי את זה יותר. אני מקליט ועובר על מה שלא עשיתי טוב, לבד בלילה על מיוט, כמו שרן בן שמעון היה מנתח לנו את זה בנוער. גם כשקיללו אותי הרגשתי שזה הבית ושזו המערכת שאני רוצה להיות חלק ממנה. פתאום קיבלתי את ההערכה מהצוות המקצועי, מהאוהדים, מהעיתונאים. אני חושב שיש אצלי מכביזם. הוא שקט אבל צרוב. התפקיד של מכביסט זה להעביר את זה הלאה, לאנשים סביבו".