עלילה // דפנה שחורי
יָצָאתִי מֵהַשּׁוּרָה
עָלִיתִי עַל הַבָּמָה
נֶעֱמַדְתִּי בְּמֶרְכַּז הַמָּסָךְ
וְהִסְתַּרְתִּי לַצּוֹפִים דַּוְקָא אֶת הָרֶגַע הַמְּכוֹנֵן
בּוֹ כּוֹרֵת הַצְּבִי בְּרִית עִם הַצְּבִיָּה
מִשְׂתָּרֵג בְּתוֹךְ דָּמָהּ
וּמַכְתִּים אֶת מַצַּע הַשֶּׁלֶג הַמְּנֻמָּר.
אוֹתוֹ אָקְט קוֹרֵעַ לֵב
בֵּין שְׁתֵּי בְּרִיּוֹת יְפֵהפִיּוֹת בְּעֹמֶק יַעַר
שֶׁלִּוָּה אוֹתִי לְאֹרֶךְ חָדְשֵׁי הַחֹרֶף
וְתָפַר הֵיטֵב אֶת חוּט הָעֲלִילָה
כְּבָר לֹא עוֹבֵד יוֹתֵר –
לֹא עַל חַיּוֹת וְלֹא עַל בְּנֵי אָדָם.