כבר עבר שבוע - ועדיין קשה לעכל את הליכתה מאיתנו של מירי צחי, צלמת העיתונות שהייתה כולה לב ונשמה. הציבור הרחב הכיר אותה דרך מרקע הטלוויזיה כצלמת המובהקת, הנחושה והמסורה עד אין קץ, של ההתיישבות ביהודה ובשומרון וקודם לכן גם בגוש-קטיף. פיגועים, הפגנות, מחאות, טקסי עלייה על הקרקע - כחוק וגם לא כחוק - תמיד אי אפשר היה שלא להבחין בין הצלמים הגברתנים, המסתערים על היעד, גם בה עם חזותה החרדית יוצאת הדופן.
תמיד? - לא, כמעט. כעת, מותר לגלות, שאם מירי ה"קרבית" נעדרה מצילום בזירה או אחרת, הרי זה מפני שלאותו יום התחייבה מבעוד מועד לצלם לכתבת מוסף או מגזין. "קבענו ולא אשנה", הייתה מירי, גם צלמת אזרחית, אומרת בלי שמץ של היסוס. זאת, בהשראת כמיהתה לצילומים באווירה רוגעת יותר.
מירי הייתה צלמת מזן מיוחד עם אהבה בלתי נדלית לאדם ולטבע. בהגיענו לכתבות, מירי הייתה שוברת מחיצות מקרבת, שידעה להמיס את המבוכה שברגע הראשון של מפגש. היה מדהים לראותה מוצאת שפה משותפת עם אנשים מרקע שונה לחלוטין משלה, מהשמאל או ערבים. כך, למשל, כשנערכנו לכתבה על ג'ורג' איברהים, הוא סמי מ"סמי וסוסו", חששתי מהתנגשות בינה לבין השחקן הפלסטיני הגאה. ולא היא. בתום הריאיון התפתחה ביניהם שיחה מעמיקה.
מאז שהבאתיה למעריב באביב 2014, לאחר שנים של שיתוף פעולה במקור ראשון, צילמה מירי לכ-300 (!) כתבות שערכתי למוסף או למגזין, עד לפני שנה. ברצוני להציג כאן אחדים מצילומיה בכעין מטס-פרידה.
צילום השער המושלם ביותר שלה היה של רחל רבין-יעקב, אשת החינוך מקיבוץ מנרה בגליל העליון, שתיזכר תמיד כאחותו של יצחק רבין. מירי גררה את כיסא הנדנדה הכבד לנקודה שבה רואים את המצולמת בת ה-90 דאז על רקע כפרי לבנון שמעבר לגבול. שימו לב לתאורה המכוונת אל פניה.
צילום מדהים אחר שצילמה מירי באותה שנה, 2015, היה של דודו אלהרר. כאן רואים אותו מפריח משהו בים של חיפה. אם צלם אחר היה מצלם ממרחק, מירי לא נרתעה מלהיכנס בחצאיתה הארוכה לתוך המים כדי לצלם את ה"אובייקט" מקרוב.
לעומתו, מירי לא התקשתה לצלם את מוטי גלעדי בבריכה, הצמודה לביתו בקיסריה, קרוב לזירת הפגנות כיום נגד ראש הממשלה. כאן לא נזקקה להיכנס למים.
את השחקנית שירי גולן צילמה מירי עם הוריה החוזרים בתשובה, הזמר דני גולן ואומנית היודאיקה נחמה גולן, בביתם ברמת-גן, כשהם בתעמיד, המזכיר ציור מלפני 500 שנה.
לא הרחק משם, בגן מאיר בתל-אביב, הנציחה מירי בצילום שער מלא אווירה את שחקנית התיאטרון הקאמרי, אולה שור-סלקטר, שנראה כלקוח מהצגה צ'כובית.
מירי הייתה ציידת של זוויות צילום מקוריות. כאן נראית טלי זייד לצד פסלו של סבה, השומר אלכסנדר זייד, בשייך אבריק.
לבסוף, צילום נעמי פולני, האמא של התרנגולים, על רקע הנוף הציורי, העוטף את ביתה במושבה כנרת. כל מילה נוספת מיותרת.
יהא זכרה של מירי ברוך.