בישיבת הממשלה שבה דנו על הטלת סגר שלישי נשקלו לא מעט גורמים, נגד ובעיקר בעד הטלת הסגר. הגורם העיקרי נגד היה מצב האבטלה והמורל הלאומי, אבל אחד הגורמים שנעדר באופן בולט מכל הדיונים בעד ונגד סגר הוא מצבם הנפשי של התלמידים.

אומנם יש לא מעט דיונים על מערכת החינוך, אבל רובם עוסקים בנזק הכבד שנגרם לתלמידים כתוצאה מהפסד לימודים וכמו כן מושמים סימני שאלה על האפקטיביות של לימודים דרך הזום. אבל אחת השאלות המשמעותיות ביותר לא מקבלת במה - מהו הנזק הנפשי שנגרם לתלמידים בבידוד, בעיקר למתבגרים, ועם אילו נזקים נפשיים הם יישארו כאשר ייגמר הסגר?

תקופת ההתבגרות היא תקופה של הגדרת הזהות העצמית וגיבוש הזהות המינית. בתקופה זו המתבגרים מנסים למצוא את השיוך החברתי שלהם, את הייחודיות שלהם, את האני מאמין שלהם. בתקופה הזאת מתרחשת פרידה הדרגתית מההורים, ועלייה בחשיבותם של בני הגיל והחברים. לכן כדי שהתהליך המורכב הזה יעבור בהצלחה, יש צורך באינטראקציות חברתיות שייצרו עבור המתבגרים תחושת שייכות וזהות. בתקופה זו בני הנוער מתנסים בפיתוח עצמאות, ביצירה של מרחק מסוים מהבית ומההורים, ביוזמה ובלקיחת אחריות.

המפגש בין מאפייני גיל ההתבגרות ובין שגרת החירום שאנו חיים בה בתקופה האחרונה יוצר התמודדות מאתגרת במיוחד. כדי להבין זאת חשוב להבין את השינויים המאפיינים את גיל ההתבגרות. בעיקר את השינויים הרגשיים. זה גיל המאופיין בהרבה סערות רגשיות, הרבה עליות ומורדות והרבה חיכוכים עם ההורים.

בני נוער זקוקים נואשות לחברה בגיל הזה. משימה התפתחותית מרכזית היא יצירת זהות וביסוס שייכות בקבוצת השווים. יש להבין כי האינטראקציות החברתיות אינן רק למטרות הנאה, אלא מדובר בצורך ממשי. ההתפתחות התקינה בגיל הזה מבוססת על אינטראקציות חברתיות, ובלעדיהן המתבגר לא ישיג תחושת שייכות ולא יפתח עצמאות. בנוסף, סביבת לימוד מפרה היא הבסיס ליצירתיות ולחדשנות. האינטראקציות בין אנשים הן הבסיס לרעיונות חדשים, להפריה הדדית.

נכון, ישנם מפגשים וירטואליים, אך המפגשים הווירטואליים נעדרים תקשורת בלתי מילולית, שהינה לב לבה של האינטראקציה הבינאישית. באינטראקציות בינאישיות מועבר מידע מעבר לתוכן הטקסטואלי של הנאמר. היכולת להבין את כוונות האחר מבוססת כמעט לחלוטין על רמזים בלתי מילוליים כמו שפת הגוף, קשר עין, ריח - כל אלו לא מתאפשרים במפגש הווירטואלי.

אחד הקשיים המשמעותיים בשיחות הווידיאו הוא שהטכנולוגיה לא מאפשרת לנו להביט זה לזה בעיניים. העיניים שהן הראי לנפש, שמאפשרות לנו לדעת כיצד חש האדם מהצד השני. אנחנו יכולים לומר דבר אחד, והעיניים יכולות לחשוף עלינו דבר אחר לגמרי. מוחנו, שמחווט לעבד רמזים בלתי מילוליים באינטראקציה, מתקשה לזהות הבעות וכוונות.

למידה מרחוק בזום (צילום: רויטרס)למידה מרחוק בזום (צילום: רויטרס)

הבליץ על לונדון

האינטראקציות הן אלה שמאפשרות לבני הנוער להרגיש "אני בסדר". בלעדיהן תחושת הבידוד גוברת, בפרט בגיל ההתבגרות, שמאופיין בחששות, ספק עצמי, חוסר ביטחון וחרדות. כדי להבין היטב את המשמעויות, בואו ננסה להבין מה קורה כאשר אנו מונעים מיצור חי את קבלת הצרכים הנפשיים שלהם הוא כה זקוק למען התפתחות רגשית תקינה.

הפסיכיאטר הבריטי ג׳ון בולבי (John Bowlby) פיתח את התיאוריה שלו בשנות ה־50, תקופה שבה אנשי מקצוע בתחום סברו שהבסיס לקשר בין האם לתינוק הוא הצורך הבסיסי מאוד בהזנה, בסיפוק הדחפים והצרכים הפיזיים הבסיסיים. הוא היה הראשון שהתנגד לטענה שנשמעה על ידי פסיכואנליטיקאים בתקופתו, ולפיה כל מה שתינוק צריך מהוריו הוא סיפוק הדחפים והצרכים הפיזיים.

בעקבות ההפצצות על לונדון במלחמת העולם השנייה שלחו הורים רבים את ילדיהם לאזורי ספר במדינה. בולבי הבחין בכך שאף שהמשפחות המטפלות סיפקו לילדים את כל התנאים הנדרשים להתפתחות תקינה, ובהם טיפול הולם והזנה ראויה, עדיין הראו הילדים סימפטומים של מצוקה בעקבות הפרידה.

במטרה לבחון אם תינוק יתפתח בצורה תקינה אם נספק לו את כל ההזנה שלה הוא זקוק, הפריד הפסיכולוג הארי הארלו (Harry Harlow) קופי רזוס מאמם מיד לאחר הלידה, הכניס אותם לכלוב ויצר עבורם שתי דמויות אם: בובה בדמות קוף, שעשויה מחוטי תיל ואחזה בבקבוק חלב, ובובה העשויה מספוג רך עטוף במגבת.

הקוף הפעוט בילה את מרבית זמנו עם אם המגבת וניגש אל אם התיל רק כאשר היה רעב. כאשר הוחזרו הקופים לקהילה, הם סבלו ממגוון בעיות חברתיות בעקבות ההפרדה מאמם, לא יצרו קשרים עם קופים אחרים ולא היו מסוגלים לתפקד כהורים. מנגנון ההתקשרות התפתח כדי לאפשר התפתחות רגשית תקינה וקרבה.

נכון, לא ניתן להשליך ממחקר בקופים על תינוקות ובטוח לא על בני נוער, אבל עם זאת מה שכן ראוי לקחת מהמחקר זה את ההבנה שלצערי לא חלחלה בשנת 2021 למקבלי ההחלטות שלנו והיא שלא ניתן עוד להתעלם מההשלכות הנפשיות ומהאספקטים הפסיכולוגיים של הפעולות שלנו.

אומנם נוח להתעלם מהם, כיוון שלא ניתן לכמת או להעריך את ההשלכות של בידוד חברתי על התלמידים, אבל בסופו של דבר כולנו כחברה נסבול מזה. הסטטיסטיקות כבר עכשיו מצביעות על עלייה באובדנות, דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה וזו רק ההתחלה.

הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה
[email protected]