הראיון שערך בן שני ב"עובדה" עם שירה איסקוב, האישה שכמעט נרצחה בידי בעלה, וממש חזרה מהמתים כדי לספר, היה מטלטל קודם כל מעצם הסיטואציה הבלתי נתפסת. בעלה האלים, אביעד משה, דקר אותה 20 פעמים והכה אותה באמצעות מערוך בכל חלקי גופה, עד לרגע שבו איבדה את הכרתה בזרועות שכנתה, שלמעשה הצילה אותה. והכל אחרי שהודיעה לו שבכוונתה לעזוב.
אבל מעבר לסנסציוניות, היה כאן תקדים קריטי. אישה שכמעט נרצחה בידי בעלה יושבת בפנים גלויות ומספרת באופן כן ומפורט על הדינמיקה שהביאה אותה לרגע הנוראי הזה. במקום להיות "קורבן" עלום שם, שנתפס כפסיבי וחלש, הצופים נחשפו לאישה אינטליגנטית ואמיצה, שדרך הסיפור שלה - והאופן שבו היא מספרת אותו - אפשר באמת לתפוס את האמת הבלתי נתפסת: זה יכול לקרות לכל אחת.
החשיבות של ההבנה הזו היא לא רק תודעתית אלא גם פרקטית. היא חייבת לשנות את אופן הסיקור התקשורתי, שבהכללה מוסיף להתייחס לנשים מוכות ומאוימות כאל קורבנות חסרי ישע (ועל כן יכולות להיות רק נשים "קטנות", לא משכילות, נטולות קריירה וכו'); ובעיקר את הגישה של חוקרי המשטרה, מרביתם עדיין גברים, לתלונות מהסוג הזה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות: אם מישהו מחפש המחשה מזעזעת לפרקטיקה הזו, למרות ההבדלים, הוא יכול למצוא אותה בסדרת הדוקו המצוינת שמשודרת עתה בנטפליקס, "המרטש מיורקשייר". הסדרה חוזרת אל אחת מפרשיות הפשע המדוברות ביותר בבריטניה בכל הזמנים. בסוף שנות ה־70 פעל במערב יורקשייר רוצח סדרתי, שבמשך חמש שנים הטיל את אימתו על כלל הנשים בצפון אנגליה.
הוא רצח 13 מהן, תקף נוספות שלא הצליח להרוג, ולמרות כל מאמציה של המשטרה - שפתחה במבצע חסר תקדים בהיקפו ובתקציבים שהושקעו בו - לא היה אפילו קרוב להילכדות. הוא נתפס לבסוף כמעט במקרה, בזכות תושייתו של שוטר פשוט שזיהה שהרכב שבו נמצא באותה עת עם פרוצה, היה רכב גנוב. ומכאן פתח בחקירה שגרתית שחשפה שמדובר באדם הכי מבוקש באיים הבריטיים.
החלק המרתק והמשמעותי ביותר של הסדרה נוגע לעבודת המשטרה בניסיון לאתר את הרוצח. היות שקורבנותיו הראשונים היו פרוצות, השוטרים - כולם גברים - התקבעו על הפרדיגמה שעל פיה זוהי המוטיבציה שלו - שנאת זונות (בדומה לג'ק המרטש המיתולוגי מהמאה ה־19 שהיה, על פי התפיסה הזו, מקור ההשראה שלו). גם התקשורת, שוב - מרביתה גברית, ליבתה את התיאוריה הזו בסיפורים עסיסיים על מוסריותן המפוקפקת של הנרצחות. חלקן אף היו, על פי התיאורים, אמהות גרועות.
וכך, אחרי חודשים ספורים לכולם היה ברור שהרוצח - שזכה לכינוי "המרטש מיורקשייר" על שם אלילו הלכאורי - תר בעיקר אחרי פרוצות. גם העובדה שחלק מקורבנותיו הבאים היו נשים "מכובדות" פורשה מיד כטעות. על אחת הנרצחות אף סיפרו שבשבוע האחרון לחייה "התדרדרה", והחלה לבלות בפאבים מפוקפקים.
בשיאה של הסאגה הגיעה למשטרה קלטת ששלח הרוצח, ובה הסביר את מעשיו. המוקלט היה בעל מבטא "ג'ורדי", הנפוץ בחלקים צפוניים יותר באנגליה ולא במערב יורקשייר, מה שגרם למשטרה לשלול לחלוטין את האפשרות שמדובר בתושב האזור. בדיעבד, התברר שהקלטת הייתה זיוף.
רק כשנלכד הרוצח האמיתי, כאמור כמעט במקרה, התברר שמדובר בפיטר סאטקליף, נהג משאית מקומי. ומאותו רגע נפתחה כל קופת השרצים של החקירה הכושלת. סאטקליף, גבר נשוי ו"רגיל", נחקר מתברר מספר פעמים בידי שוטרים. אחד מהם אף חשד בו, אך מפקדיו ביטלו את החשד בגלל מבטאו שלא היה "ג'ורדי". וגרוע לא פחות - מספר נשים שהותקפו באזור באותה תקופה טענו שהתוקף היה "המרטש", אבל חוקרי המשטרה ביטלו את הטענות כי הנשים לא התאימו למודל המבוקש. כלומר, לא היו פרוצות. לו היו מקשיבים להן, היה ניתן לשרטט פרופיל שלו מוקדם בהרבה, וכנראה גם לחסוך את חיי הקורבנות האחרונים.
הפרשה הזו הביאה למהפכה פמיניסטית של ממש באנגליה. גם באופן הסיקור התקשורתי של נפגעות אלימות וגם בגישה המשטרתית. שוב, להבדיל, אני רוצה להאמין שגם סיפורה של שירה איסקוב יהיה סוג של אירוע משנה תודעה.
על הסכין
העובדה שבנימין נתניהו מנסה לקושש קולות במגזר הערבי היא אולי צינית, אבל הציפייה של אנשי שמאל מהערבים שלא להצביע לו בעייתית בהרבה בעיניי. כי היא נובעת מאיזושהי התנשאות בסיסית כלפי הערבים, שרואים בהם תינוקות שנשבו. אנשים חלשי אופי, שניתן בקלות "לפתות" אותם. ועוד בהבטחות על הגדלת תקציבים!
בשישי שעבר קיבלתי הודעה מקופת החולים שלי להגיע להתחסן נגד קורונה. מהרגע להרגע. כשהגעתי, האתר נראה כמו אזור אסון. מכוניות צופרות, עצבים ותור אחד ענקי. אבל התור התקדם במהירות. ואנשי הקופה עבדו ביעילות. ואחרי כשעה כבר הייתי בחוץ, בדומה למאות אחרים שהגיעו איתי. המבצע הזה מרשים ומעורר גאווה.
"אקווינוקס" היא סדרת מתח דנית חדשה המשודרת בנטפליקס, עם נגיעה בז'אנר העל־טבעי. שדרנית רדיו שאחותה נעלמה בתאונה לפני 20 שנה מקבלת מסר ממאזין על כך שהוא יודע איפה האחות, מה שמוציא אותה למסע מוזר, מסתורי וברוב הזמן גם מותח ומעניין מאוד. המיתולוגיות הנורדיות ברקע מוסיפות תבלין מיוחד.