האם הגברת התתיישבות היהודית ביו"ש לא פוגעת בחוסנו של צה"ל?

למי שמנסה לשכוח את התמורה להסכמי אברהם, נזכיר כי ישראל התחייבה שלא לספח שטחים מיהודה ושומרון שלא בהסכמה אמריקאית, ובכך בעצם הורידה את הנושא מסדר היום. אך בפועל ממשיכות הכנסת והממשלה לפעול במלוא המרץ להחלת הסיפוח הזוחל על יהודה ושומרון באמצעות הכשרת מאחזים בלתי חוקיים, באופן שיסכל אפשרות לפתרון של שתי מדינות.

נעשים ניסיונות בכנסת להמשיך בהסדרת קרקעות, שם מכובס להמשך השתלטות על אדמות מדינה וקרקעות פרטיות של פלסטינים. זאת על אף ביטול חוק ההסדרה על ידי בג”ץ. בעוד עתיד יהודה ושומרון הינו עניין פוליטי מובהק, הרי מי שנושא בנטל החזקת השטחים הינו צה”ל, שחייב להימצא מחוץ לכל מגרש פוליטי.

לאחרונה, בזמן ניסיון להחרים גנרטור, ששימש ככל הנראה לצורך בנייה בלתי חוקית של פלסטינים, נורה אחד הפלסטינים בצווארו, ונותר משותק. גם מבחינת היורה וגם מבחינת הנפגע, חייהם הקודמים הסתיימו, ולא יהיו דומים עוד למה שהיו.

אני בטוחה שהמשטרה הצבאית החוקרת תחקור ביסודיות את המקרה, ולכן לא אתייחס למקרה הנדון, שעובדותיו טרם התבררו. אולם זהו אך קצה הקרחון, והשאלה שצריכה להישאל היא: איך מגיעים חיילי צה”ל למשימות של הריסת מבנים ועיסוק בבנייה בלתי חוקית ומתנגשים עם פלסטינים על גנרטור?

יהודה ושומרון הם שטח כבוש מאז 1967. הריבון בשטח הצבאי הכבוש הוא המפקד הצבאי. על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, מוטל על הכוח הכובש להגן על עצמו ולדאוג לסדר ולביטחון לטובת אזרחי המעצמה הכבושה. במובן הצר, פינוי בנייה בלתי חוקית של פלסטינים מתיישב עם תפקיד המפקד הצבאי, שהרי עליו לדאוג למכלול החיים ולסדר הציבורי, ובין היתר שלא יתיישבו באדמות מדינה ושלא יבנו ללא רישיון.

אלא שבמובן הרחב, האדמות ביהודה ושומרון אינן אדמותיה של מדינת ישראל, ולכן על המפקד הצבאי לפעול לטובת האזרחים של המעצמה הנכבשת. בפועל, על פי התנועה לחופש המידע, 99.76% מקרקעות המדינה ביהודה ושומרון הוקצו ליהודים, ורק 0.24% הוקצו לפלסטינים, וגם אלה במקרים רבים עקב הקמת התנחלויות. הנה כי כן, גם במשאב של הקרקע נעשה שימוש מפלה בצורה קיצונית על ידי המפקד הצבאי, שאמור לפעול לטובת אוכלוסיית השטח הנכבש.

בצעד חסר תקדים החל המשרד להתיישבות יהודית, בראשות השר צחי הנגבי, לעסוק בהתיישבות ביהודה ושומרון, ואף מספק למתנחלים רחפנים לזיהוי בנייה בלתי חוקית של פלסטינים. לאחרונה מנסה השר הנגבי אף לאשר התיישבות של שלושה כפרים בדואיים בנגב תמורת הסדרת המאחזים הבלתי חוקיים ביהודה ושומרון.

התערבות מעין זו של השר בהתיישבות ביהודה ושומרון שלא באמצעות המפקד הצבאי, שהוא הריבון היחיד ביהודה ושומרון, מסכנת את מדינת ישראל. השאלה שצריכה להדיר שינה מעיני מפקדי צה”ל היא אם מהבחינה הערכית, המשפטית והמבצעית ראוי שחיילי צה”ל בשירות חובה יעסקו בפינוי פלסטינים, ובמשימות שהן ספק ביטחוניות־ספק מדיניות.

מתעורר חשש כי חיילי צה”ל לא עוסקים במשימות צבאיות מובהקות המתיישבות עם הדין. עיקר הדאגה הוא לחוסנו המבצעי והערכי של צה”ל. על הפגיעה הקשה ביכולותיו המבצעיות של צה”ל, שהפך לצבא שיטור בשטחים, נכתב כבר.

העובדה שחייל הבא לשרת את מדינתו נאלץ להתכתש עם פלסטינים על גנרטור ולקחת חלק בהריסות בתים (שלא על רקע מעשי טרור) עלולה ליצור הסתייגות אצל צעירים רבים. יחשבו הרמטכ”ל ושר הביטחון לאן אנחנו מוליכים את צבא העם. האם אין במשימות של הגברת ההתיישבות היהודית והדרת הפלסטינים ביהודה ושומרון פגיעה בחוסנו של צה”ל ובמוסריותו? 

הכותבת היא הצנזורית הצבאית הראשית לשעבר, וכיום חברה בוועד המנהל של תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל