ביום רביעי, שלושה שבועות בדיוק לפני מועד סגירת הרשימות לכנסת, הגיע בנימין נתניהו לעיר נצרת. הגיע לצורך יריית הפתיחה לקמפיין החיזור הגדול של הליכוד אחרי הקול הערבי. קמפיין שעד היום לא היה כדוגמתו, בליכוד בפרט ובימין הישראלי בכלל.

הפגנה בנצרת נגד ביקור נתניהו: "אין לביבי מה לחפש כאן" (צילום: זו הדרך)

כדי להקסים את הקהל המיוחד והלא קל להקסמה, הגיע נתניהו במיטבו, כולו זוהר ומקרין חיבה, אהבה וכמויות של דבש ונופת צופים. בשרוול חליפתו החגיגית הוטמנו שלושה קלפים מנצחים, שלפי כל החישובים של צוות הקמפיין עשויים להביא לליכוד כ־2 מנדטים בגזרה הערבית. שני קלפים גלויים, שהם מיליוני חיסונים נגד נגיף קורונה וארבעה הסכמי שלום עם מדינות מוסלמיות. ועוד קלף אחד סמוי - הצעת שריון ברשימת הליכוד לחתן החגיגה, ראש עיריית נצרת עלי סלאם.

עם סלאם התחיל נתניהו לעבוד עוד בטרם נקבעו היום והשעה של הופעתו בעיריית נצרת. אנשי לשכתו של ראש הממשלה נשלחו לדבר עם האיש, ולסלאם הוצעה חבילה מפתה למדי: מקום ריאלי בעשירייה השלישית ברשימה (26 או 28) וגם תפקיד משמעותי כשתקום ממשלה בראשות נתניהו. "שר ערבי ראשון מטעם הליכוד" - זה תקופה שהחלום האמיץ הזה מרחף מעל המעון בבלפור.

החלום לכבוש את לבו של המגזר הערבי ולהרוויח את קולותיו נרקם במוחו של נתניהו הרבה לפני שצצו השמות הקונקרטיים. זה כמו החלטה להתחתן שרווק מזדקן מקבל עוד לפני שיצא בפועל לשוק הפנויים־פנויות. מי יהיה המועמד שייכנס למשבצת, לזה נתניהו דואג פחות. אם יבשיל הרומן עם מנסור עבאס, מה טוב. אם עלי סלאם ישתכנע, אף שביום "נאום נצרת" של ראש הממשלה התראיין לרדיו א־נאס והכחיש את השמועות כי הוא בדרך לכנסת, אז אהלן וסהלן.

מה שחשוב לליכוד ולנתניהו זה לכבוש את ההר, קרי את אותם החלקים במגזר הערבי בישראל שמאסו בלהיות אופוזיציה אוטומטית, שפחות מעוניינים בהמשך השיח האידיאולוגי הלאומני והרבה יותר שואפים לחיים טובים שהדרך אליהם עוברת במסלול האינטגרציה בחברה הכללית. בהשכלה, בקריירה, במעורבות. כל אלה שלף נתניהו משרוולו בנאומו בבניין עיריית נצרת. כמו בכל חיזור מגזרי, גם בחיזור אחרי הקולות הערביים חשוב לדעת מה להבטיח לציבור המחוזר ומה עשוי להרשימו. הרבה דברים נתניהו יודע לעשות באומנות הפוליטית, אך בפיזור ההבטחות הוא הגיע לרמת מלאך. 

להבדיל מאלה שהתרכזו בהסברים ובפרשנויות שנתן נתניהו לאמירתו המפורסמת מ־2015 בדבר "הערבים נעים בהמוניהם לקלפיות" (הכל ברור, אין הרבה מה לנתח), שמתי לב דווקא לנימוקים שהוא הביא למצביעים הפוטנציאליים בתור הוכחה לכך שכדאי להם לשלשל פתקי מחל ב־23 במרץ. כי הרי ביבי הוא אותו ביבי, והציבור הערבי הוא אותו ציבור ערבי, אז מה נשתנה? ובכן, השנה האחרונה הביאה איתה הזדמנויות שלא נראו קודם לכן. הסכמי שלום עם מדינות מוסלמיות והסכמי חיסונים עם יצרניות תרופות.

הפגנה בנצרת נגד נתניהו (צילום: עימאד שקור)

סחורה טובה

אפשר לצעוק עד מחר על נתניהו המפר הבטחות, להביא דוגמאות ולהוכיח שישקר גם הפעם, אך אי אפשר להכחיש את המציאות. לא אוסנת מארק ולא מאי גולן הצליחו לייחצן את נתניהו טוב יותר מאשר פרופ' גבי ברבש (במודע או שלא) שהתארח השבוע בחדשות 12 וענה על שאלתה של קרן מרציאנו: "איך באירופה מחסנים הרבה פחות מאשר בישראל?". תשובתו של הפרופסור בטוח תיכנס לטופ של להיטי קמפיין הליכוד: "אין אף מדינה אחת שראש הממשלה שם לקח את זה כפרויקט שלו. אם ראש ממשלת גרמניה או אוסטריה היה לוקח את זה באמת כפרויקט שלו, התוצאות היו אחרות".

עשרות שיחות טלפון עם היהודי הטוב אלברט בורלא, שבמקרה גם מכהן כמנכ"ל חברת פייזר, ומיליוני חיסונים כתוצאה מהתמדתו של ראש ממשלת ישראל, ישרתו קמפיין בחירות אולטימטיבי בכל מגזר באשר הוא. לראשונה, זה יהיה הקלף המנצח גם במגזר הערבי.

הסכמי שלום עם מדינות מוסלמיות שביניהן שתי מפרציות עשירות שלנפוש בהן ולעשות איתן עסקים הם התגשמות חלומם של רבים במגזר הערבי בישראל - זהו הקלף המנצח השני שאותו הביא נתניהו לנצרת ביום רביעי. גם הקלף הזה לא היה קיים עד לאחרונה. בניגוד למפלגות השמאל, שבמשך עשורים מכרו לקהל הערבי בעיקר הבטחות ואשליות, נתניהו הימני מביא להם עובדות. גם אם ישקר ולא יקיים ולו הבטחת בחירות אחת, עם העובדות הקיימות קשה להתווכח. חיסוני הקורונה וביקורים חופשיים בבחריין ובאמירויות הם כאן, וזה משכנע.

הסחורה היא סחורה טובה, ודאי שלא עבור כל המגזר המחוזר ואף לא עבור רובו. אולם אם מכל ערביי ישראל יאמינו לנתניהו כ־60 אלף מצביעים, זה כבר ירכוש עבור הליכוד קרוב לאותם 2 מנדטים שעליהם חולמים אנשי הקמפיין שלו. אך לא רק זה: כל מנדט שילך לליכוד, יירד אוטומטית גם מהחשבון של מפלגות המרכז־שמאל. כך שכל קול במגזר הערבי שינדוד לגוש "רק ביבי" יעבוד לטובתו פעמיים.

נתניהו ואנשיו לא חיים בעולם דמיוני שבו הם מרכיבים ממשלה על בסיס הקולות הערביים. המטרה הגדולה והמרכזית של ראש הממשלה בבחירות הנוכחיות היא להגיע ל־61 מנדטים כדי להקים ממשלת ימין צרה אולטימטיבית ללא גנצים וללא קונצים. ללא פשרות דרמטיות וללא דיבורי סרק על אחדות ופיוס בעם. נתניהו זקוק לפסקת ההתגברות ולחוק הצרפתי.

במילים פשוטות, הוא מעוניין אך ורק בקואליציה שתסייע לו לעצור את הליכי המשפט לתקופת כהונתו. לכן הפעם, יותר מתמיד, הוא לא יכול להרשות לעצמו לטעות או לבצע מהלכים לא מדויקים או לא מספיק אפקטיביים. החיסונים והסכמי השלום ישמשו חומר קמפיין אולטימטיבי בכל מגזר ובכל גזרה. לתקוף את מערכת המשפט, את השמאל ואחד את השני יוכל כל אחד אחר. להביא קבלות - זו הפריבילגיה הייחודית של נתניהו, ואת הלימון הזה הוא עתיד לסחוט עד הטיפה האחרונה.

המרכיב החשוב בפאזל שנתניהו מנסה להרכיב הוא מפלגה ציונית דתית. גם בבחירות הקודמות עמלו אנשי ראש הממשלה על הבריתות האפשריות בין מנהיגי הציונות הדתית, שלא תמיד הבשילו. הפעם זה הכרחי עד קריטי. על פי הסקרים האחרונים, היום יש לגוש "רק ביבי" בסביבות 57־58 מנדטים. אם המאמץ יצליח, יתחבר בצלאל סמוטריץ' עם הבית היהודי ועם עוצמה יהודית - ואז תושג המטרה הגדולה, וממשלת נתניהו 2021 תקום בישראל אחרי הבחירות.

בינתיים נראה כי סמוטריץ' נענה והולך במסלול המועדף מבחינת נתניהו. הוא אף הגיש בקשה רשמית להתפצל מימינה ולהמשיך כסיעה עצמאית. אם בימים הקרובים גם יתקדם במגעים עם איתמר בן גביר ועם מי שינצח בפריימריז בבית היהודי - למתנגדי נתניהו תהיה סיבה טובה להתחיל לדאוג. 

[email protected]