המודח השישי, אילון *אין לי אופי אני צל של יהודה* אקון, יורד במדרגות לזרועותיהם של גיא ולירון העומדים יתומים באולפן ומאחוריו רואים את יהודה מתפרק בדמעות על השולחן, מסרב להאמין. אז זהו, שהוא אכן מסרב להאמין, אבל לא לעובדה שאילון הודח – אלא שהמאני טיים הגיע, הרגע שהוא כל כך חיכה לו: עכשיו זה הוא מול כולם. אם חשבנו שראינו מספיק מיהודה עד כה, כנראה שזו רק ההתחלה.
עוד אגיע לדבר על ההדחה "הדרמטית" שהייתה צפויה יותר מהמנצח ב"הזמר במסכה" – אבל חייבים להקדיש שניה לרמי ולינור גם הפעם. הפקה יקרה, יש לי רק דבר אחד לומר: הבנו. באמת שהבנו. הבנו שמערכת היחסים בין השניים האלה מעניינת פי כמה מזו *האמיתית* הקיימת בין תום וגל היפים והצעירים, אבל אין צורך בכל פרק מחדש להראות לנו כמה קרינגי'ת היא, ולהקרין דווקא את הרגעים שהמילה "חרמנות" נאמרת, בין אם במפורש או ברמיזות.
וכן, אני מאוד שמחה שזמן מסך רב מוקדש ללינור, אחת מהדיירות היותר מפתיעות לטובה שנמצאות בבית, אבל זה לא אומר שחצי מהפרק צריך להיות מוקדש לכמיהה של השניים האלה למגע. בעיקר אחד של השני. כאב ובת כמובן, כן?
פארדון, ג'וז ג'וזי ג'ונתן יונתן, סלח לי על השאלה אבל אנחנו דורשים כאן תשובות. כבר התחלת תהליך כל כך יפה של היפרדות מהמחנה הבלתי נסבל של אילון ויהודה, ואז משחק אסוציאציות מטופש גרם לך להרוס את הכל. למה?! הרי ברור שזה היה מבויים, מחושב ומשוחק לא פחות מהמונולוג אז של "הנער ואלף השמות", רק שעתה – במקום לייצר סביבו התרחשות חיובית, עשה ג'וזי בדיוק את ההפך, כשהרגיש ששום סנסציה לא מתעוררת סביבו כבר זמן רב.
הבעיה – הוא ירה לכיוונים הלא נכונים. למי שהתמזל מזלו ופספס את הטרלול הזה, להלן תקציר: משחק אסוציאציות חביב בחדר השינה. המילה "פריפריה" נזרקת לחדר, ג'וזי עונה "ערסים", דרור וקארין מצקצקים לרגע והמשחק ממשיך כסדרו. כעבור שלוש דקות ג'וזי חוזר בפאסון שלא מבייש את קווין אליזבת' ופורץ במונולוג ארוך ומאשים על כך שאנשים תופסים עליו טרמפ כדי לייצר אקשן. קולטים את האבסורד? ואם זה לא מספיק, הוא עוד הולך משם ומתלונן על כך בפני יהודה, האיש שבעקבותיו הומצאה המילה "שחקן". על הדרך, הספיק גם להעליב את קארין באופן לא מידתי ולהסתכסך עם דרור. דוז פואה ג'וזי, אם אתה רוצה להיות הצל החדש של יהודה – תתחדש, בדיוק התפנה תקן.
אז כן, ההדחה של אילון הייתה הלם אחד גדול – אבל לא בשל הדחתו, אלא בשל העובדה שהוא לא היה המודח הראשון. הדייר שאת כל שהותו בבית אפשר לתמצת בסינגורים על יהודה (בכל זאת, עורך דין) ובחיבה מוגזמת לנאומים על חונטות הודח והשאיר את יהודה במצב האהוב עליו – כשכל העיניים נשואות אליו. רגע לאחר שהאחרון הספיק לקטוע את החברות היחידה שנותרה לו בבית, עם ימית המקסימה (שנעלבה מהמהלך, ובצדק) והקפיד למשוך כל גרם של תשומת לב כשסירב לשבת לארוחת שישי עם הדיירים – הניח יהודה את האבן האחרונה בדרך לתואר "המנודה", "המסכן", "הדחוי" ו"הבודד". אז למה זה טוב?
יהודה לא פראייר, כלל לא. הוא זוכה תוכנית ריאליטי ואדם חכם לכשעצמו, ועתה – כשהוא בנקודה כביכול "הנמוכה ביותר" והוא מבין שהקהל ממשיך להצביע לו - הוא יכול רק לעלות. הוא יתחזק בחזרה את הקשרים עם דרור וימית, יתקרב לליאור (שהוכנס על תקן המגשר המשעמם) ויצליח לבנות את מעמדו בחזרה, כאשר הוא יודע שההפקה לא תוותר כל כך בקלות על מי שמגיע לכותרות בכל פרק מחדש והיי, אל תשכחו שבקרוב דיירים חדשים מגיעים.
בקיצור, כל שנותר לקוות הוא שהצופים ימשיכו את מלאכתם הנאמנה כפי שעשו בהדחות עד כה, ואם יתמזל מזלנו – אולי נזכה גם לראות כיף וצחוקים בבית, ולא רק דמעות, קללות וריבים.