בתקופה האחרונה אנו עדים למאמצי חיזור נמרצים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל הליכוד אחרי הקול הערבי. במסגרת זו רץ ראש הממשלה ליישובים ערביים, מצטלם ומדקלם מסרים של הכרה והבנה בצורכי החברה הערבית הישראלית. כחלק מהקמפיין הוא מתקן למפרע את התבטאויותיו על מעורבות הציבור הערבי בבחירות, מציב את האלימות בחברה הערבית במקום גבוה בסדר היום, משל היה כאן ראש ממשלה אחר בעשר השנים האחרונות, ומציין את חשיבות שילובם של ערביי ישראל בעשייה השלטונית בארץ.

מפלגות ה”רק לא ביבי” יוצאות בשצף־קצף נגד מהלכיו אלו באופן המזכיר את התגובה בניסוי של פבלוב. ככל שעוצמת התגובה חזקה יותר, כך מתקבע יותר הרושם שמהלכי נתניהו משמעותיים ועשויים ליצור מצג שווא של שינוי ביחס לחברה הערבית.

במקום תגובה אוטומטית, המהלך האלקטורלי הנבון היה חיבוק חזק של אמירות נתניהו על ידי מפלגות השמאל והמרכז. מפלגות אלו היו אמורות להעצים ולהגדיל את מחויבויות נתניהו לציבור הערבי, ובכלל זה להוסיף לדבריו, כמקובל במערכות בחירות, גם אמירות שלא בדיוק נאמרו על ידיו, אבל מתאימות לקונטקסט ולאווירה שבה נאמרים דבריו.

כך למשל, ניתן היה לשבח את הכיוון החדש של נתניהו שיוביל להלבנת בנייה בלתי חוקית בכפרים הערביים, ולהעניק תשבחות לכוונתו להפסיק את פעילות הסיירת הירוקה ולמנוע הריסת בתים ביישובים בדואיים בנגב. הדבר האחרון שנתניהו רוצה במערכת בחירות זו, שבה יריביו העיקריים באים מהימין (סער, בנט וליברמן), הוא להצטייר כמי שמעדיף את האינטרסים של ערביי ישראל על פני יהודי ישראל.

נתניהו כקמפיינר מצוין יודע שלעולם לא פועלים נגד הבסיס האלקטורלי. את הטעות שעשו גנץ ופרץ מול הבייס שלהם בהצטרפותם לממשלה לא יעשה נתניהו מול המתנחלים והלאומנים, אלא יעשה כל מאמץ להשתחרר מחיבוק הדוב. מהלך כזה יבטל מיד את הפזילה של נתניהו כלפי הקול הערבי, בעיקר כי הוא מבין שפוליטיקה היא קודם כל מתמטיקה. כל קול ערבי שיקבל עלול לגרום לו לאבד שני קולות בציבור היהודי.

הואיל ונתניהו אינו אלטרואיסט, ובוודאי שאינו לוחם אידיאי למען שוויונם של כל אזרחי ישראל - אם היה כזה לא היה מחוקק את חוק הלאום - ברור שהוא יתפתל לכל צד כדי להשתחרר מלפיתת החנק האלקטורלית של משבחי קריצתו לערבים.

אברום בורג השנון אמר פעם בהקשר לאיש ציבור אחר: “אנחנו נעמוד מאחוריו ונדחוף אותו חזק... עד שייפול”. זה המהלך הפוליטי הנכון בימים אלו כי היה ונתניהו לא יחזור בו - ירוויחו תומכי השוויון לערביי ישראל; ואם יחזור בו - ירוויחו המפלגות שרוצות להחליפו.