יום אחד זה יקרה: לפתע ישמע רעש אדיר, והאדמה תזוז לכל עבר. בתים יקרסו, אלפים ייהרגו, ובן רגע החיים במדינה ישתנו מקצה לקצה. זה נכון שאומנם אי אפשר לחזות מתי תתרחש רעידת האדמה ההרסנית הבאה, אבל אין ספק שהיא תתרחש. כמו שאין ספק שבשבוע הבא תתרחש לצערנו תאונת דרכים, אבל לא ניתן לחזות מראש את הזמן והמקום המדויקים.

הבעיה היא שבעוד שמדי שנה אנו משקיעים משאבים אדירים במניעת תאונות דרכים ובהתמודדות עם שיטפונות ואסונות טבע אחרים, נדמה שבכל הקשור לרעידת אדמה, אנחנו פשוט משלימים עם המצב ומחכים בסבלנות לאסון הקרב הבא.

ומניין הביטחון שתתרחש רעידה הרסנית בעתיד? מה מביא את הגיאולוגים שחוקרים רעידות אדמה להתריע שוב ושוב שהיא תקרה ולדרוש שנתכונן לקראתה? ולמה לא ניתן לחזות את המועד והמקום?

חיישנים שמתעדים רעידות אדמה, סיסמוגרפים, הוצבו ביפן בסוף המאה ה־19 ובעולם המערבי בראשית המאה ה־20. בפרק זמן זה התרחשה באזורנו “רק” רעידת אדמה הרסנית אחת שגרמה למאות נפגעים ב־1927. המוקד היה בצפון ים המלח, והעוצמה 6.2 בסולם ריכטר. ב־1995 התרחשה רעידה במפרץ אילת בעוצמה 7.2, ועקב המרחק הרב, כ־100 קילומטרים דרומית לאילת, פגיעתה הייתה קטנה למדי.

לאחרונה פרסמנו בעיתון Science Advances, יחד עם עמיתינו ין לו (אוניברסיטת תל אביב), ניקולס ולדמן (אוניברסיטת חיפה), נדב וצלר (המכון הגיאולוגי) וגלן ביאסי (המכון הגיאולוגי האמריקאי), מחקר גדול שנועד להבין את תדירות הופעת הרעידות. במחקר השתמשנו בטכנולוגיה חדשה ופענחנו גלעין קידוח באורך 460 מטר שנשלף מקרקעית ים המלח.

לאורך הגלעין זיהינו שכבות מעוותות שניכרות לעין על רקע השכבות הדקיקות המסודרות, ופירשנו אותן כתוצאה של רעידות אדמה. רקורד רעידות האדמה מהקידוח בים המלח מייצג את 220 אלף השנים האחרונות, והוא הארוך ביותר בעולם.

לאחר שביססנו את הקשר הפיזיקלי בין עוצמת הרעידה בקרקעית האגם לצורת העיוות של המשקעים, התאפשר ניתוח סטטיסטי של אופן פיזור הרעידות החזקות באזור. אחת ממטרות המחקר שלנו היא הבנה טובה יותר של התדירות הזו. האדמה רועדת כשקרום כדור הארץ נשבר בפתאומיות אחרי שתנועת הלוחות הטקטוניים גורמת להתגברות לחצים במשך עשרות, מאות או אלפי שנים.

אחרי השבירה הקרום מתאחה ומתחזק כך ששוב הוא מסוגל לעמוד בפני הלחצים. אלה מצטברים מחדש במשך פרק זמן ארוך עד שמגיע רגע השבירה, והאדמה רועדת שוב. כשם שלא ניתן לחזות איזה קש ישבור את גב הגמל, לא ניתן לחזות בדיוק את זמן הרעידה הבאה.

הממצאים מפתיעים: עד כה סברנו כי בקע ים המלח רועד בעוצמה של 7.5 בסולם ריכטר מדי 10 אלף שנה בממוצע, אבל מהמחקר עולה שהרעידות הקטלניות תכופות הרבה יותר, מחזוריות ממוצעת שנעה בין 1,300 ל־1,400 שנה. הרעידה האחרונה בעוצמה כזאת פגעה בנו בשנת 1,033, כלומר כמעט לפני אלף שנה. פירושו של דבר שבמאות השנים הקרובות צפויה רעידה נוספת בעוצמה של 7.5 ומעלה.

נתון נוסף, ואולי אף מדאיג הרבה יותר, מתייחס לרעידות אדמה בעוצמה של 6.5 בסולם ריכטר. רעידות אלו מתרחשות אומנם באזורנו בממוצע מדי 130 עד 150 שנה, אך התדירות בין הרעידות משתנה, ובעוד שהיו מקרים שבהם הפערים בין רעידה אחת לשנייה היו של מאות שנים, הרי שגם היו מקרים שבהם התרחשו רעידות אדמה עוצמתיות בהפרש של שנים בודדות בלבד.

אנחנו חיים באזור פעיל מבחינה טקטונית. הרקורד הגיאולוגי מלמד שרעידת אדמה גדולה בישראל, שתוביל למאות נפגעים, בוא תבוא. כמובן, אין לנו דרך לחזות בדיוק מתי האדמה תרעד מתחת לרגלינו - מדובר בתחזית סטטיסטית – אבל אנחנו חייבים להיערך לכך, להבין את חומרת המצב ולהכין תוכנית מגירה. 

פרופ' מרקו הוא מאוניברסיטת תל אביב; פרופ' עגנון הוא מהאוניברסיטה העברית