23 באוקטובר 2012, זיו שילון, אז מ”פ בגבעתי, נפצע על גבול הרצועה. שילון מובהל לבית החולים סורוקה במצב אנוש. לאחר אינספור ניתוחים הוא נשאר קטוע יד כאשר ידו השנייה נפגעת קשה. באותו הזמן, עדי סיטבון, מי שהייתה בת זוגו, הייתה בדרכה למכללה ללימודיה. כמה דקות לאחר שתגיע שתנו חייה מהקצה לקצה והיא תעבור מסע עם בן זוגה, שעתיד להיות בעלה ואב ילדיה, מסלול מורכב ומאתגר שנמשך עד היום, אבל מוכיח שאהבה וכוח רצון גדולים מכל דבר.
שנים לאחר הפציעה היא חוזרת לרגעים הקשים. בראיון לעיתון בשבע, היא מגלה לראשונה שהשניים, ברגע הפציעה, היו בכלל פרודים. ביום הפציעה, לפנות בוקר, שילון עוד כתב לה הודעה: ”הוא סימס לי לפנות בוקר ‘אני אוהב אותך’. לא עניתי לו ויצאתי ללמוד. בדרך לשם חברה אמרה שיש קצין צה"ל מגבעתי שנפצע אנושות. הדלקנו חדשות ושמעתי, ואז משהו בתחושה שלי גרם לי להבין שזה הוא ומשם כל המסע הזה התחיל".
"בבית החולים", היא מספרת בראיון, "אנשים ניסו לגונן עליי אבל ידעתי שמשהו לא בסדר. זיו היה מונשם ומורדם שלושה ימים. הייתי מדברת אליו כל יום כשהפנים שלו שחורות וחרוכות והוא מנותח. אחרי שלושה ימים הוא התעורר, ראה אותי והדבר הראשון שאמר אחרי שפתח עיניים היה ‘ראית את ההודעה שכתבתי לך’. זה מראה כמה חוזק יש בו, זה מה שעניין אותו באותו רגע".
היו רגעים שחשבת על העתיד שלכם יחד?
“לא חשבתי על זה לרגע, לא חשבתי מה יקרה בעתיד. חייתי כל רגע איתו והייתי עסוקה להיות שם בשבילו בלי לחשוב מה יקרה הלאה. מה יעזור לי להסתכל קדימה? נהניתי ממה שיש ואני חושבת שהיה לנו את הצחוקים שלנו והבכי שלנו. הייתה לנו תקופה מאתגרת אבל לא ראיתי קדימה. לאהוב זה מהלב, לא מהידיים. בהתחלה זיו גם לא נתן לי לעשות כלום. הוא היה קורא למטפל שלו, למשפחה שלו ולי הוא לא נתן לעזור בכלום. הוא רצה לשמור על האינטימיות שלנו וזה היה מאוד חכם בהתחלה. אחרי זה הוא נפתח אליי, אבל בהתחלה הוא כעס עליי שהייתי רוצה לעזור לו. הייתי מצחצחת לו שיניים, עוזרת לו בכמה דברים בסיסיים והוא הבין שאם הוא מבקש עזרה זה לא אומר כלום".
ואחרי המסע שעברו ביחד הם הקימו משפחה. לפני כחמש שנים נולדה בתם הבכורה שירה. ילדה לבקנית שכמעט ואינה רואה: “לא ציפיתי לדבר כזה. עשינו בדיקות אבל את זה לא בדקנו. לא חשבתי שיהיה לנו עוד אתגר בדרך”, היא סיפרה בגילוי לב. “כשהיא נולדה זה היה באמת שוק. לא ידעתי מה זה לבקנות, לא ידעתי מה זה אומר. היה חוסר וודאות. הימים הראשונים היו מאוד קשים. חוסר הוודאות אכל אותי. מה יהיה, איך היא תסתדר, ואני זוכרת שבאותם רגעים אמרתי שאני לא יכולה להמשיך להתעסק בזה, שאני פשוט נהנית ממנה. נהנית מתינוקת".
"הילדה עברה הרבה מהרגע הראשון. כשהיא נולדה שמו לה ברזלים בעיניים שלא ייסגרו ואני בכיתי איתה. עברתי איתה מסע והיא הפכה אותי לבנאדם יותר טוב. זיו תמיד אומר שהיה שווה לעבור את כל מה שהוא עבר כדי להיות אבא לילדה הזו. היא מסתכלת עליו בהערצה", סיפרה עדי.
זיו שילון, שהפך לאחר פציעתו למושא גדול להערצה והשראה, הצטלם במרץ האחרו לסדרה “אבאל’ה” שמשודרת בימים אלה ב”הוט”. במסגרת הסדרה, זיו היה אבא במשרה מלאה: “ההצעה באה לפני שנה וחצי והייתי במקום אחר לגמרי. החשיפה הייתה לי קשה כשגם היום זה לא המקום הטבעי שלי. אמרתי מה פתאום שמישהו ייכנס אליי לבית לראות מה קורה. אני זוכרת שהתגובה הראשונה הייתה לא. אין סיכוי שזה קורה. סמכתי על זיו שיסתדר אבל אנחנו לא רגילים לזה וחששתי. משיחות עם זיו אמרנו מה אנחנו יכולים להביא לסדרה הזו ואני לא מצטערת על זה. אני רואה את ההשפעה על האנשים, את המסרים שאנחנו מעבירים וזה היה שווה את זה".
זה גם הוריד ממך לרגע את האחריות, שחרר קצת?
“אני נהניתי מהזמן הזה. זה מאוד חשוב לאישה, בטח בתוך משפחה ‘לא רגילה’. האישה צריכה גם את הזמן שלה. אז נהניתי מזה. הורדתי מהגב ושחררתי. אני בעיקר מתרגשת ממה שהילדים שלי קיבלו, מענה רגשי גדול. זה באמת ריגש אותי לראות את העוצמות של הילדים, לראות איך גם הם עוזרים לו, איזה אינטליגנציה יש לילדים. כמה הם מגלים רגישות ומבינים את המקום", אמרה בראיון עדי.
"לא דיברנו בצילומים, אמרנו שאנחנו מנתקים את הטלפונים ולא מבקשים עזרה. רק ביום הצילום האחרון, שהיה לזיו זיהום ופינו אותו לבית חולים התקשרו אליי ואמרו שדי, אין ברירה ואני חייבת לחזור. זיו בעצמו אמר שהוא זכה בזמן איכות הזה עם הילדים והוא פשוט נהנה. היה לו מאתגר אבל זיו הוא פייטר והוא לא רואה בעיניים. הוא תמיד מעריך אותי אבל אחרי הסדרה העריך עוד יותר. חסר לו שלא”, היא צוחקת.