מגבלות הקורונה הובילו לשיתוף פעולה ייחודי בין עשרות עשרים ערים בישראל לערים התאומות שלהן ברחבי העולם, לציון יום השואה הבינלאומי בצורה קצת שונה. ביוזמת מרכז השלטון המקומי, מתרחב מיזם "זיכרון בסלון" למימד בינלאומי, ובמסגרתו יתקיימו מפגשי סלון וירטואליים משותפים, בהם יישמעו עדויות מישראל ומהעולם, בהשתתפות ראשי הערים התאומות. בין המשתתפות - גם ערים מגרמניה ומפולין.

יוזמת זיכרון בסלון התגבשה בעשור האחרון והפכה למסורת שסחפה אחריה מיליוני בני אדם בארץ ובעולם, ולכן שקדו מארגני היוזמה השנה על מתכונת ייחודית שתותאם להגבלות הנדרשות ותאפשר את הפעילות גם בצל מגפת הקורונה. בכך זיכרון בסלון יצרו ערכות ייחודיות לסלונים דיגיטליים ומערכים לסלונים אינטימיים ומלאי משמעות והשראה שיאפשרו למיליוני אנשים ברחבי העולם להתחבר ולזכור יחד את זיכרון השואה דווקא בתקופה קשה ומבודדת.

''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)
''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)

במסגרת זו התקיימו מפגשי סלון אינטימיים, שכללו אירוח ניצולי שואה או דור שני ששיתפו את סיפורי גבורתם המרגשים בליווי קטע אמנותי וכן דיון משותף על העדות. במפגשים צפו מאות ואף אלפי צופים במקביל מהרשויות בארץ, כמו עפולה, עמק חפר, חולון, רעננה, רחובות, הוד השרון, יהוד-מונוסון, פתח תקווה, אשדוד, נשר, קריית טבעון, טירת הכרמל, מודיעין מכבים-רעות ועוד, אל מול עריהן התאומות מגרמניה, פולין, צרפת, רוסיה, קרואטיה, רומניה, ארה"ב, ואפילו דרום קוריאה.

עיריית רעננה קיימה מפגש זיכרון בסלון עם העיר התאומה פוזנן (פולין) בהשתתפות ראש העיר, חיים ברוידא, וראש עיריית פוזנן, מר ג'אסק ג'אסקויאק, ובהשתתפות בכירי העיריות ונציגי התושבים. במרכז המפגש - עדותו של שורד השואה, פנחס מלכיאור, תושב העיר רעננה: "נולדתי בקופנהגן, דנמרק, ב-1938. ב-1940 גרמניה פלשה לדנמרק וכבשה אותה, וב-1943 היא החליטה לגרש את יהודי דנמרק, כ-8,000 במספר, למחנות ריכוז. הודות להדלפה של התוכנית, ובעיקר הודות למאמץ הרואי של העם הדני, כ-95% מהיהודים מצאו תחילה מקלט מפני הרודפים, ובהמשך הובלו לחוף מבטחים בשוודיה הניטראלית. אפילו 471 היהודים שנתפסו ע"י הגרמנים והובאו למחנה הריכוז טרזיינשטט לא הוזנחו ע"י הדנים, שהמשיכו לדאוג להם ככל יכולתם".

"אירועים אלה הם ליבה של הסיפור שלי על יהודי דנמרק. הייתי ילד קטן בזמן אירועים אלה, אך חוויות מסוימות מאז עדיין זכורים לי היטב. סיפורי הוא מזיגה בין זיכרונות אלה לבין מה שלמדתי בהמשך על התקופה. הוא גם ביטוי להכרת הטוב כלפי העם הדני. בשדרות חסידי אומות העולם ביד ושם יש עצים על-שם דנים בודדים מעטים, אבל ניטעו עצים לכבוד המלך כריסטיאן ה-10, המחתרת הדנית והעם הדני כולו".

פנחס מלכיאור (צילום: עיריית רעננה)
פנחס מלכיאור (צילום: עיריית רעננה)

בהמשך חיי עליתי לארץ עם רעייתי בתיה ב-1961 מיד אחרי חתונתנו, והתברכנו ב-4 ילדים ו-16 נכדים – כולם נפלאים, כמובן. ברוב שנות העבודה שלי הייתי מורה וסגן מנהל בתיכון אמי"ת כפר בתיה. לימדתי היסטוריה, אזרחות ותכנות. הייתי שליח עליה באנגליה ואחרי פרישתי מהוראה הייתי שליח קהילתי בדנמרק. לתואר ראשון למדתי היסטוריה בבר-אילן ולתואר שני מדעי החינוך באוניברסיטת תל-אביב, וכן קורסי מחשבים באוניברסיטה הפתוחה ובמכון סיון. כעת אני בשלבי סיום של הכנת תזה לתואר שני נוסף בבר-אילן בחוג למדע והלכה.

באירוע "זיכרון בסלון" של עיריית אשדוד והעיר התאומה בורדו שבצרפת. במפגש, שהנחתה האמנית לינדה כספית, שיתפו אנשי העדות הלן אויזרט וסידני ארוס את סיפורם האישי בצרפתית, בתרגום לעברית. הלן נולדה בקונסטנטין (אלג'יריה) בשנת 1931. כשהיתה בת 3 פורעים מוסלמים פשטו על עירה, בזזו, התעללו וטבחו את תושביה. בתושיית אימה הם ברחו לעיר מקלט ובגיבויו של דודה ששירת כסרן בצבא צרפת, ברחו לעיר בורדו, שם גרו בפחד, עוני, רעב וקור תחת שלטון וישי עת המלחמה. הלן נישאה ועלתה ארצה שנת 1965, ועשור לאחר מכן ניצחה את המוות בשנית, כאשר החלימה מסרטן שנגרם לה כתוצאה מהקרנות שקיבלה כנגד מחלת הגזזת בה חלתה במלחמה.

''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)
''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)

''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)
''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)

''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)
''זיכרון בסלון'' באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)

סידני נולד בינואר 1944, בן לויקטור ארוס, יליד 1917 בטוניסיה, עליו שיתף את העדות. עד שנת 1939 ויקטור שירת כסרן בצבא צרפת, ליגיונר בדיוק כמו אביו, עד אשר חוקי "כרמייה" גרשו אותו מתפקידו בשל היותו יהודי. ויקטור נעצר ונלקח לשני מחנות עבודה, מהם הספיק לברוח לא לפני שחיבל ברשתות כיסוי המטוסים בהם הוכרח לטפל. ויקטור ברח לסוריה והצטרף ליחידת שיריון אנגלית בה חצה את "פלסטינה". עת שירותו, הוא השתתף בקרב אל-עלמין, ובשחרור טוניסיה ולוב. בהמשך, הליגיון חצו את הים התיכון ושחררו את סיציליה, לחמו באיטליה, צרפת וגרמניה, ואף זכו לשחרר שני מחנות השמדה. באחד הקרבות, הטנק בו שהה ויקטור וחייליו עלה באש, ומפקד הטנק הבריטי השכן קפץ בתושייה אל הטנק והציל את חייהם, על שמו של המפקד בחר ויקטור לקרוא לבנו, סידני. סידני ארוס ובני משפחתו נהגו לטוס לאנגליה בכדי לבקר את סינדי המפקד, עימו שמרו על קשר מיוחד, עד אשר זה נפטר לפני 3 שנים בלבד".