אנחנו מבקשים לשקול בחיוב הצעה מהפכנית. לכאורה היא נשמעת בלתי הגיונית, אבל אל לנו לדחות אותה על הסף. והרי עיקריה: ההווה מכביד וקשה. הוא רצוף מכאובים. מגיפת הקורונה, הכלכלה הקורסת, האבטלה המכרסמת, הבידוד החברתי והמועקה המתגברת והולכת; כל אלה מתקיימים למרבה הצער בהווה. העבר בחלקו הגדול היה מרהיב ומעורר געגועים; התחייה המדינית והכלכלית, מאבקים שהוכתרו בהצלחה, גיבוש חברתי ועוד.
העתיד מבטיח עוד יותר, ובהחלט אפשר להתרפק עליו ולחלום חלומות. בעתיד תשרור אחווה בקרבנו, המלחמות יסתיימו בחתימת הסכמי שלום והכלכלה תפרח. מותר לחלום ולהתרפק על שפע של נבואות מעוררות כיסופים.
אבל עלינו להודות: מה שמכביד על כולנו הוא ההווה. הוא רצוף תקלות ומכאובים. על כן יש לבטלו. אנא מכם, אל תדחו את הרעיון על הסף כאילו איננו מציאותי. ההווה ממילא הוא בן חלוף. הוא מהיר כברק. ברגע שהוא נולד, הוא כבר הופך להיות עבר. כאשר ההווה מכאיב, אנחנו נושאים את ראשנו למרום ומתפללים לעתיד טוב יותר. אנו מבקשים כי ההווה המכאיב והמדמם יסתלק כלא היה. על כן נהיה הראשונים ביקום שנכריז על ביטולו. מרגע זה ואילך אנחנו, החדשנים שבמדינות תבל, נכריז קבל עם ועדה: אין הווה. נסיר מעלינו את הנגע המדכא והמכאיב הזה.
כאשר נכתבות השורות הללו, לנגד עינינו משתקף ההווה המכאיב והמייסר. איננו יכולים להיאבק בו בהצלחה. הוא גובר עלינו מדקה אחת לרעותה, משעה לשעה ומיום ליום. מה עושים? מסלקים אותו מעלינו. אם ההווה המכאיב יוסר מעלינו כפגע רע ונתעלם ממנו כליל, ייוותרו רק החלומות המתוקים והשאיפות. נוכל להתלכד מחדש. עמנו המפולג שוב לא יתקוטט, והמפלגות המשסעות את חברתנו יישאו פניהן מעבר להרים אל הפסגות והתקוות הרחוקות.
יש לשקול ברצינות את ההצעה הזו. הממשלה תכריז על ההווה כמבוטל, והכנסת תחוקק את החוק הראוי שיקנה להחלטה הזו תוקף חוקי. נעצום את עינינו בחדווה מעתה ואילך. שוב לא נתייסר כמנהגנו בטרדות היומיום המציקות לנו. המציאות תהיה בת חלוף, ועל כן העתיד מעתה ואילך יהפוך להיות נחשק ואהוב. החלומות של כולנו יתגשמו במהרה. הבה נצא לדרך המציאות החדשה.
