ההיכרות שלי עם עידן יניב לוקחת אותי לחטיבת הביניים ולתיכון "אורט סינגאלובסקי" בתל אביב בתחילת שנות ה-2000, כשהוא למד שכבה מעליי. למעשה כבר אז הוא בלט בקולו ואהב לשיר ומשום מה השיר שהכי הכי זכור לי שנהג לבצע באירועים של החטיבה והתיכון היה "כתבתי לך מכתב" של ליאור פרחי, דרכו בכלל נחשפתי לשיר הזה (מדובר על התקופה שיוטיוב עוד לא היה קיים).

למעשה תמיד אני זוכר אותו עם מיקרופון, הכוכב של התיכון. בטקסי יום הזיכרון, בטקסי סיום הלימודים, סתם באירועים רגילים וגם במסדרונות השכבה- תמיד הוא שר. פעם לבד ופעם עם מקהלה.  זכור לי במיוחד הרגע בו הוציא את השיר הראשון "מבקש רק לשמוח", סלואו מייק בראנטי כזה שהפך אותו לגאווה של סינגאלובסקי.

הפעם הבאה שנתקלתי בקולו שוב הייתה בזמן שירותי  הצבאי במלחמת לבנון השנייה כשהשיר "חושב עליה" (עם ליאור דטאוקר) התפוצץ ברדיו והפך לאחד השירים המתנגנים ביותר באותה מלחמה וללהיט אימתני. מאד אהבתי מאותה תקופה גם את הקאבר שלו ל"ענבל" של להקת "אטרף" בגרסה צוהלת ושמחה. 

בכלל, יניב תמיד היה עם קול מלטף וזה רק השתבח עם השנים. אחרי מספר להיטים בהם "בא הביתה" ו"את יפה" הוא די "נעלם" מהזרקור הקדמי של הבמה. אני לא יודע למה אבל אני מניח שבעשור האחרון תעשיית המוזיקה עברה באמת שינויים משמעותיים ולא בהכרח חיוביים ו"סובלת" מעודף שירים ואמנים (למה "סובלת"? כי לא כולם ראויים לטייטל הזה, לדעתי). 

אבל הוא המשיך להקליט שירים ולפני 5 שנים כערך הוציא את אלבומו החמישי "בדרך לעצמי" שלמרות השירים הטובים שבו, לא הצליח לזנק. 

מאז הספיק להוציא כמה שירים, חלקם אהבתי יותר וחלקם אהבתי פחות ואני אף זוכר שבאחת משיחותינו הטלפוניות (שהחלה בהעלאת זיכרונות מימי התיכון) בלט בקולו הרצון לברור בקפידה את החומרים שהוא משחרר, לא לרוץ ולהקליט שירים כדי לייצר להיט אינסטנט (הוא היה בשלב הזה כבר בעבר) אלא לשבח את הדרך שלו.

אם עידן היה פורץ לתודעה ב"בום" בשנתיים האחרונות (כמו שפרץ בזמנו) הוא יכל בקלות למלא אולמות סטייל קיסריה והיכל נוקיה ולהפוך למגה סטאר כי מלבד קול וכישרון יש לו את הכריזמה לכך אבל הוא מודע לעצמו ויודע שהוא לא רוצה לצאת מביך ולכן מעדיף לבחור בדרך הבוגרת, הבטוחה והאיכותית כדי לבסס את מעמדו כזמר מוערך.

אחרי השיר "תרופה לגעגוע", יניב משחרר היום את "כמה לילות", בלדה מהסוג התפור לו ולמידותיו, עם מלנכוליה מעוטרת במטאפורות (בטוב טעם) שמוכיחה שהוא עדיין לא איבד את קסמו ואת איכותו. השיר מתחיל עם פריטת עוד ולאט לאט מתפתח עד הפזמון הקליט שתופס את האוזן משמיעה ראשונה.

הפאסון הנוכחי יפה והולם את עידן שלא מרבה להוציא שירים בתדירות גבוהה ואולי טוב שכך, כי כמו יין, הוא משתבח עם חלוף הזמן.