בשבוע האחרון אומנם לא כיסה אובך אטמוספירי את המדינה, אבל אובך מטפורי סמיך הוטל על ההתפתחויות בנושא המְמַרְכֵּז את הווייתנו כבר כשנה, הקורונה. סתירות והסתרות, דעות מנוגדות, הערכות מגומגמות והנחיות מתהפכות. בלבלה כללית. כך מתנכלל מי שמבקש לעורר בכולנו ספקות, להפחיד ולעודד, להתריע וגם להרגיע. בכך הוא מערער לא רק את הציבור המבולבל והספקן, אלא גם את המומחים המקצוענים במערכת הבריאות ואת מתווי הלוחמה במגיפה, כשהקוביד־19, הזיקית המתעתעת עם אינסוף המוטציות והווריאנטים, ממילא משבש להם את כל התחזיות, התזמונים והיעדים.
לעומתם, דבר לא מבלבל את רבני החרדים, שעושים באטימות מה בראש שלהם, על חשבון הבריאות והחיים של מאות אלפי נתיניהם ושלנו. כמה ילדים, נערים ובוגרים יידבקו וידביקו, יחלו וימותו, מבין עשרת האלפים שליוו בצפיפות את הרֶבֶּע'ס סולובייצ'יק בן ה־99, ושיינר, למנוחתם? מי האחראי למחדל הנורא הזה?
האחראי העיקרי הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, פרויקטור־העל, שבשמאלו מאריך סגרים ובימינו מנחה ליציאה מהם. המטרה: לחמוק מאחריות־העל שלו לכאוס המגיפתי ולהתרכז בעתיד המזהיר שיחוללו עבורו החיסונים, האמירויות וקצת מערביי ישראל. העתיד, על פי הביבי, ישכיח מאיתנו, לדעתו, את כישלונותיו הנוראיים בניהול המשבר ואת משילותו המבישה.
נשכח את הרף הגואה של הנדבקים, החולים קשה והמתים, בעיקר במגזר החרדי האדום והמתפרע; נעצום עיניים בפני אחריות גדולי הדור ושוליותיהם להפקרות הממיתה. נתעלם מהאכיפה הנקודתית המלאה שלא מתבצעת, בגלל הסכמי הקחתן של הביבי עם החרדים. כך, לתקוותו, תיהנה ישראל, כשיאנית העולם בהשמדת הקורונה, מפריחה ולבלוב כלכלי, חברתי, מדיני וביטחוני, שיגיעו עוד לפני 23 במרץ. תזמון מקרי לגמרי, אגב. ושלא תעזו להזכיר את אחריותו הכבדה לכמעט 5,000 המתים מקורונה, שכל אחד מהם עולם ומלואו וכו'.
הכל מעורפל ומתאבך, במכוון כנראה: הפרסומים וחלקי המידע הסותרים והפייק ניוז על מספר החולים הקשים, המונשמים והמתים; האזורים והשכונות האדומים והכתומים שלא נסגרים נקודתית; הדיונים האינסופיים על משך הסגר, שיהיה פרוץ למי שרוצה לצפצף ולהתגודד ולהדביק - מהצעירים החרדים הקיצונים ועד לכ־40 אלף השב"חים הפלסטינים שמסתננים מדי יום לארץ, באין מפריע. והמלחמות על הקנסות המוכפלים, שאיש לא ישלם; והגברת האכיפה השוויונית כביכול, כשמשטרתוֹחָנָה נמנעת, מאהבת ישראל, מלהיכנס ולאכוף בהלוויות ומפיזור התקהלויות של סרבני משמעת (אבל תקנוס מוכר פלאפל בטייק אווי ותזרנק מפגינים בירושלים).
נתניהו והמוטציות שלו מדברים על סגר ואכיפה, ואין אכיפה וסגר; מסכמים על הגדלת הקנסות ומגחכים לעצמם. כי מי שם על השטויות האלה, ישיבות אינסופיות של קבינט הקורונה, שדן בתחלואה הגדלה ובמוטציות המלבלבות ובמקביל בתוכנית היציאה מהסגרים? הרי בסוף יחליטו, כתמיד, שראש הממשלה יחליט: עוד סגר־כאילו־מהודק, נעילה זולגת של נתב"ג, כאילו־אכיפה כאילו־שוויונית.
ולמעשה, יאללה, כאוס! כדי שבחסותו יוכל מנהיגנו לנווט מדינה משותקת ומבולבלת, עד מועד הדיון במשפטו ב־8 בפברואר, ושופטיו אולי ידחו שוב את המשפט. העיקר שיגיע ל־23 במרץ כמְחַסֵּן ישראל רבתי וכמושיעה הגדול ויזכה ב־40 מנדטים ובחסינות עדר לעצמו. ומה עם אלפי המתים? הם יישכחו ויושכחו בשמחת הניצחון הרפואי והפוליטי.
נ.ב. לחמשת קוראיי: המאמר השבועי יפורסם מהשבוע הבא בימי ב'.