נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן הוקסם מאישיותה ותיאר אותה כ"בעלת עיניים של קליגולה וקול של מרילין מונרו". היא זכתה לאהבה מהציבור, אך גם צברה לא מעט שונאים. את הכינוי שליווה אותה מרבית שנות חייה המציאו לה הרוסים לאחר שנחישותה, לצד זו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, נחשבו בין הגורמים העיקריים לפירוק ברית המועצות.

היא בוגרת לימודי משפטים וכימיה באוניברסיטת אוקספורד. במהלך לימודיה הכירה רופא שהיה מבוגר ממנה ב־24 שנים. מתנגדיה העירו בציניות שההחלטה הלא שמרנית המשמעותית ביותר שהיא קיבלה הייתה לעבור להתגורר עוד לפני החתונה עם מי שהפך לבעלה.
בגיל 24 התמודדה לראשונה על מושב בפרלמנט. בגיל 32 הצליחה להיכנס לבית הנבחרים. לימים סיפר בנו של יו"ר ועדת הבחירות שאביו לא אהב את מי שהתמודד מולה, ולכן בעת ספירת הקולות הוא העביר אליה קולות שניתנו ליריבה, מה שהביא לטענתו לכך שהיא התחילה את דרכה הפוליטית ברמייה.

היא נחשבה אישה מאופקת. למרות זאת, חברי פרלמנט לא מעטים נתקלו בהתקפי זעם מצדה. היא תמכה בליברליזם ובכלכלת שוק חופשי וקידמה רפורמות רבות במהלך שלוש תקופות הכהונה שלה, ששינו את מבנה הכלכלה מכלכלה של איגודים מקצועיים לכלכלה של המגזר הפרטי. היא העלתה את הריבית הממשלתית כדי לרסן את האינפלציה והעדיפה מיסוי עקיף על מס הכנסה. הקרב הכלכלי המשמעותי ביותר שניהלה היה נגד תעשיית המכרות, שהולאמה בעקבות הפסדים כבדים. הכורים פתחו במחאה בשביתה שנמשכה שנה, אבל היא לא נכנעה. מתנגדיה טענו שמדיניותה הכלכלית, שהביאה לעלייה ברמת החיים, העמיקה את הפערים החברתיים וניפחה את המגזר הבנקאי.
בשנת 1984 נעשה ניסיון להתנקש בחייה. היא אומנם לא נפגעה, אך בניסיון ההתנקשות נהרגו חמישה אנשים ו־34 נפצעו.

ב־21 בנובמבר 1990, לאחר שחזרה מוועידת פריז, שעסקה בסיום המלחמה הקרה, נכנסו ללשכתה בזה אחר זה חברי הקבינט והביעו חוסר אמון ביכולתה להמשיך לכהן בתפקיד. למחרת היא הודיעה על התפטרותה, לא לפני שהגיעה לבית הנבחרים בפעם האחרונה והשמיעה את המשפט "אני נהנית מזה".

בביוגרפיה שפורסמה עליה נכתב שאחרי שהיא עזבה את הפרלמנט, היא לא ידעה להפעיל את מכונת הכביסה או לשלוח פקס. הלווייתה הייתה הגדולה ביותר מאז הלווייתו של וינסטון צ'רצ'יל בשנת 1965.


אתם מוזמנים לגלות: מי האישה?

פתרון החידה הקודמת:
האיש שהיה סגנו של לוי אשכול ב"מקורות" והופקד בהמשך על קופת המדינה, הוא גם זה שהסכים לעזוב את התפקיד הנחשק רק כדי לשמש מזכיר מפלגת העבודה, והסתפק בתפקיד שר בלי תיק. זהו שר האוצר פנחס ספיר, שפרש מהחיים הפוליטיים ביוני 1974 אחרי פרישתה של גולדה מאיר מתפקיד ראשת הממשלה.