שוק התעסוקה נמצא במשבר חסר תקדים הפוגע קשות במשק ובמאות אלפי עובדים שנפלטו ממעגל התעסוקה. הפגיעה בנשים קשה שבעתיים: לפי נתוני הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה, 70% מהמובטלים הן מובטלות. אנחנו כבר שנה בתוך המשבר, ולא נעשה כאן כלום כדי להילחם במגמה שפוגעת לא רק בנשים עצמן, אלא גם במרקם החברתי ובמצבה הכלכלי של מדינת ישראל. למעשה משבר הקורונה זרק אותנו עשרות שנים אחורה מבחינת מעמד הנשים בשוק העבודה, והוא יביא לנזק חברתי בלתי הפיך.

בישראל הוגדרה תעסוקת הנשים כאינטרס לאומי חברתי וכלכלי לאורך השנים. אין־ספור חוקים נחקקו כדי להבטיח את יכולתן של הנשים להשתלב בשוק העבודה. עשינו דרך מאוד ארוכה כמדינה וכחברה, ובשנה אחת הצלחנו לחזור למציאות שהייתה כאן בשנות ה־80 של המאה הקודמת. את הנזק שקרה כאן בשנה אחת כלל לא בטוח שנצליח לתקן גם בעוד שנים רבות.

להערכתי, הפגיעה בנשים עומדת להיות ארוכת טווח, ואולי אפילו נצחית. על פי נתוני האבטלה המעודכנים, 47% מהנשים המובטלות מוגדרות כבר היום ככאלו ש"התייאשו" מחיפוש עבודה, וזה בדיוק מה שעלול להפוך את "אבטלת הקורונה" לכרונית. אסור לנו כמדינה לתת לנשים לאבד תקווה, להתייאש או לבנות על אשליית החל"ת שעוד רגע תתפוגג כלא הייתה. נשים הן "קבוצת סיכון" לאבטלה כרונית. כלומר, אבטלה ממושכת של כמה חודשים ויותר. ככל שעובר הזמן, כך סיכוייה של המובטלת למצוא עבודה יורדים. זאת שכבה שלמה שתתקשה מאוד למצוא את דרכה חזרה לעולם העבודה.

הסיבות לסיכון המוגבר עבור נשים הן מוכרות. במקרים רבים הסיבה היא טיפול בילדים ובבית, שמתקיים בצורה לא שוויונית בבתים רבים, בין אם מבחירה אישית ובין אם מחוסר גמישות של מעסיקים. במקרים אחרים נשים משלמות מחיר כבד על היעדר עידוד בילדות, כבר מגיל צעיר, לרכוש כלים טכנולוגיים, ולהתמודד עם אתגרים בעלי אופי טכנולוגי - ובתקופת הקורונה הדבר הפך קריטי בשוק העבודה.

כאמור שילוב נשים במעגל התעסוקה הוא אינטרס לאומי. בממוצע, בישראל מפרנס אחד אינו מספיק כדי להחזיק את משק הבית. אם האישה אינה שותפה בהכנסות, הסיכוי להידרדר לעוני הוא גבוה. במצב של פירוק התא המשפחתי, נשים רבות מוצאות עצמן בלי שום תשתית כלכלית, לא מתפרנסות ונשארות תלויות בגבר או תלויות במדינה באמצעות קצבאות. המדינה חייבת לעשות כל שביכולתה כדי לעצור הידרדרות נוספת שתוביל משפחות שלמות בישראל אל מתחת לקו העוני.

על המדינה לפעול כדי לשנות את המצב. יש צורך בתוכנית לאומית דחופה. המדינה חייבת לקדם תוכניות הכשרה לנשים, שיצמצמו פערים טכנולוגיים ויפתחו לרבות מהן אופק תעסוקה חדש. ולחבריי בעלי העסקים אומר: כאשת עסקים המעסיקה 95% נשים ומציבה נשים במרבית תפקידי ההנהלה הבכירים, אני מזהה הזדמנות נדירה עבור המעסיקים, דווקא עכשיו. נשים הן עובדות מעולות, ומנהלות מצוינת. מעסיקים שלא משכילים להעסיק נשים בתפקידים בכירים מפסידים פוטנציאל ניהולי מעולה.

הכותבת היא יו"ר ומייסדת חברה העוסקת במימוש זכויות רפואיות