מראות הפלישה של המון מוסת, אלים וכוחני לתוך הקפיטול בוושינגטון זעזעו את העולם כולו. גם בישראל קשה היה לעבור על כך לסדר היום. אפילו תומכיו המסורים ביותר של הנשיא טראמפ, הידידותי ביותר שהיה לנו אי־פעם, הביעו הסתייגות וזעזוע, ובצדק. לראות את האלפים מסתערים לתוך הסנאט, משתלטים על בית הנבחרים, מחללים את המסדרונות של קודש הקודשים של הדמוקרטיה החזקה בתבל, היה בלתי נתפס, מעורר פלצות של ממש.

תומכי טראמפ פורצים לבית הלבן בקפיטול בוושינגטון (צילום: רויטרס)

השאלה המתבקשת הייתה אם מראות כאלה יכולים להתרחש גם כאן. השאלה הזו נשאלה בפורומים רבים ברשתות החברתיות, בתקשורת, בשיחות סלון וגם בהתייעצויות דיסקרטיות במערכת אכיפת החוק. כשנשאלתי על כך, עניתי באינסטינקט שאין מצב. מראות כאלה לא ייתכנו בישראל. ירושלים אינה אמריקה. אין כאן מסה קריטית של המון מוסת המופעל מרחוק על ידי תיאוריות קונספירציה הזויות ומזימות אפלות.

ככל שאני חושב על כך יותר, כך גובר החשש שלי שטעיתי. נכון, הפגנות הביביסטים הקונספירטיביות מול ביתה של התובעת ליאת בן־ארי (עוד נחזור לזה) מושכות בין שבעה ל־15 מפגינים בממוצע. מספרים דומים מופיעים לתצוגות דומות במקומות אחרים. מצד שני, שעת המבחן עוד לפנינו. אני לא בטוח שנגיע אליה, כי נתניהו יכול לנצח בבחירות הקרובות, אבל אם נגיע אליה, יהיה מי שייתן את האות והיום יש מי שמכשיר את הקרקע. מהמידע שנחשפתי אליו בשבועות האחרונים עולה שמתחת לפני השטח נעשית עבודת הכנה נמרצת למקרה שיהיה צורך להציל את המנהיג על גופתה של הדמוקרטיה.

"אל תתבלבל", אמר לי למחרת ההסתערות על הקפיטול אחד האנשים שמכירים את בנימין נתניהו הכי קרוב והכי עמוק, "מה שראית בוושינגטון זו בדיוק תוכנית המגירה של בלפור. אחד לאחד". אחר כך דיברתי עם עוד כמה מקורות אינטימיים שהיו שם, בקן הקוקייה הבלפוראי, לאורך תקופה. הנה סיכום קצר של מה ששמעתי מהם: יש שני נתניהו. האחד הוא ראש הממשלה הממלכתי, האחראי, בחליפה כהה (שנרכשה קרוב לוודאי על ידי מיליארדר כזה או אחר) ועניבה כחולה. ראש הממשלה שמביא חיסונים, נושא נאומים ממלכתיים, משיק קמפיין של איחוד ופיוס ומתנהל כמו שראש ממשלה אמור להתנהל.

נתניהו השני הוא נתניהו של חדרי החדרים. נתניהו של בלפור. נתניהו הפרנואיד, הפופוליסט, המאמין לשקרים של עצמו ומשוכנע ששלומה של מדינת היהודים תלוי וקשור בשלומו. הנתניהו הזה הוא מי שהעז להשאיר את המדינה שלוש שנים ללא תקציב והעז לעשות את זה בתקופת הקורונה, רק כדי שיוכל להפר את ההסכם שעליו חתם ובשמו נשבע שבועיים קודם לכן.

הטור המלא הבוקר במעריב סופהשבוע