על פניו, התייצבותו של הנאשם שמכהן גם כראש ממשלת ישראל בבית המשפט המחוזי היום (שני), היא הנשק היעיל ביותר של ישראל נגד מבקשי רעתה בבית הדין הבינלאומי בהאג. שורו, הביטו וראו איזו מערכת משפט עצמאית וחזקה יש למדינה היהודית! מערכת ששיגרה לעונשי מאסר ארוכים בעבר את נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר האוצר, שר הפנים, הרב הראשי ועוד היד נטויה. אנחנו לא צריכים עזרה מטריבונלים בינלאומיים. יש כאן מערכת משפטית שפועלת ללא מורא וללא משוא פנים.

עד כאן האתנחתה הקומית. במציאות, המצב הפוך. ביד אחת הנאשם נתניהו מנפץ את מערכת המשפט ואכיפת החוק, רק בגלל שהעזה לתבוע אותו. ביד השנייה הוא רוחץ בניקיון כפיו ומתהדר בה. בהודעה הראשונה שפרסם אחרי ההחלטה בהאג, אמר נתניהו ש"בית הדין מתעלם מפשעי המלחמה האמיתיים ובמקום זאת רודף אחר מדינת ישראל, מדינה בעלת משטר דמוקרטי איתן, המקדשת את שלטון החוק". הוא שכח לעדכן את בית הדין הבינלאומי שהוא לא מקדש את שלטון החוק, אלא מפרק אותו.

נתניהו בבית המשפט (צילום: עמית שאבי, פול)
נתניהו בבית המשפט (צילום: עמית שאבי, פול)


כשצה"ל, מהרמטכ"ל ועד אחרון הקצינים, החליט להגיש כתב אישום נגד חייל שירה בראשו של מחבל גוסס דקות ארוכות אחרי סיום הקרב, התייצב נתניהו לצדו של החייל - נגד הצבא ומערכת המשפט. ביום חמישי הוא ניסה לבצע מחטף ולקבל בממשלה החלטה נגד חוק יסוד שהוא עצמו העביר, חוק שקבע כי הממשלה פריטטית. כל זה קורה בעיצומו של מסע שיסוי והסתה שמנהל אותו נתניהו נגד מערכת שלטון החוק והצדק, תוך כדי פיזור האשמות בדבר "תפירת תיקים", רדיפה פוליטית, הפיכה משפטית ומה לא. הוא משריין במקום ה־40 ברשימת הליכוד, באופן אישי, פעיל שמפגין בלילות מול ביתה של התובעת הראשית במשפטו ומאשים אותה ברצח ארלוזורוב, רצח עם והפיכה משפטית.

את היועץ המשפטי לממשלה, הסמכות הבכירה ביותר במערכת אכיפת החוק, הפך נתניהו לשק חבטות. בעוד הוא מפאר את מערכת המשפט הישראלית, צייץ בנו, הסמוך על הקופה הציבורית, את הציוץ הזה: "אילו רק בג"ץ והמושחת מנדלבליט היו מתעסקים בעניינים האלה, במקום לרדוף את נתניהו והימין ולהשליט כאן דיקטטורה בולשביקית... מכרו לנו שבג"ץ הוא ה'כיפת ברזל' המשפטית של ישראל".

מכרו לו? אם כבר, אז קנו לו. למשפחה הזו לא מוכרים כלום. שנית, לו טרח והתעניין, היה נתניהו ג'וניור מבין את החשיבות העצומה וההערכה האדירה שלה זוכה בג"ץ בעולם כולו. כן, גם באירופה. כדי למנוע כתב אישום בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ראש ממשלה אחראי היה נוקט צעדי מנע: מהדק יחסים עם הממשל האמריקאי והאירופים. מנסה להקים קואליציה עם כוחות מתונים, שתוביל התנהלות מתונה יותר באיו"ש, תקל על הפלסטינים ככל האפשר ותאפשר גם להם לבנות ולהתפתח.

מעבר לכל אלה, הדבר האמיתי שחוצץ כל השנים בין ישראל לבין בית הדין הבינלאומי בהאג היא מערכת המשפט החזקה והעצמאית שלה. מערכת שנתניהו הזקן, בסיועו ההיפר־אקטיבי של נתניהו הצעיר, מפרקים לנגד עינינו בשנים האחרונות.

נתניהו מציג את התוכנית הכלכלית (צילום: צילום מסך)
נתניהו מציג את התוכנית הכלכלית (צילום: צילום מסך)


במציאות, ראש הממשלה מתעניין הרבה יותר בהימלטותו האישית מאימת הדין כאן בירושלים, מאשר במילוטים של קציני ולוחמי צה"ל מאימת הדין הבינלאומי בהאג. עובדה: הוא מכניס לכנסת ולקואליציה שלו את ממשיכו של הרב כהנא. הוא מכשיר שרצים שעד לא מזמן נתפסו כבלתי כשירים לחלוטין. הוא לא עוצר באדום, לא רואה בעיניים, גורר את מדינתו מבחירות לבחירות ארבע פעמים רצופות רק בגלל האינטרס האישי שלו, ומחכך ידיים כשיו"ר הכנסת דורש מהשופטים לדחות שוב את שלב ההוכחות כי יש בחירות.

לא, מר נתניהו. זה לא ילך. אתה צריך להחליט מי אתה. דוקטור בנימין, או מר נתניהו. אם המדינה הזו מעניינת אותך, היית צריך לפעול בדרך אחרת לחלוטין. היית צריך לחשוב על כל זה כשגררת להיכל המשפט בירושלים חצי ממשלה ושליש כנסת, שיגבו אותך כשאתה מנחית התקפת הסתה נגד משרתי ציבור שאתה מינית לתפקידם, רק בגלל שעשו את עבודתם. לו המדינה הזו היתה מעניינת אותך, מר נתניהו, היית מיישם את העצה הטובה שהשאת לקודמך: ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות לא יכול לקבל החלטות גורליות. כמה פשוט, ככה נכון.