ביוני 1967 הכריז מוטה גור ''הר הבית בידינו'', האם זו אכן המציאות? או שמא זו עדיין רק משאלת לב? המציאות מוכיחה ההיפך – הר הבית אינו בידינו אלא בידי ארגון הווקף, שלא מאפשר ליהודים כניסה חופשית להר, קל וחומר לביצוע פולחן דתי יהודי בהר.
בשיחה עם האדריכל טוביה שגיב, מתגלה הצצה למחשבות של הרבה פלסטינים בימינו, שמאסו במצבם הלא פתיר, אך לא מקבלות במה וחשיפה. במחשבות אלה תופס הר הבית מקום של כבוד. טוביה נותן למחשבות אלו במה, באומץ ובתקווה שהמנהיגים הפלסטינים ישמעו את רחשי ליבם של בני עמם ויתנו להם תקווה לעתיד טוב ובהיר יותר.
להלן תקציר מחשבות הפלסטינים:
יש לי חלום – סוריה לפלשתינים
לסרט תרגום בערבית.
מאז תקופת הרומאים כל השטח הכולל את סוריה, ירדן, ישראל ולבנון היה חבל ארץ אחד שנקרא סוריה-פלשתין. בתקופה האומיית ובתקופה הממלוכית נקרא השטח סוריה הגדולה. המעצמות הנוצריות, בריטניה וצרפת, הן שחילקו את המרחב לאחר מלחמת העולם הראשונה באופן מלאכותי לפי האינטרסים האימפריאליסטיים שלהן אז.
בחלק הצפוני של השטח נוסדו סוריה ולבנון. בחלק הדרומי נוסדו ירדן וישראל לאחר מכן. בין ארבע חבלי הארץ החדשים נותר שטח קטן שנקרא הגדה המערבית.
אדמתנו ומולדתנו היא לא השטח הקטן בין ג'נין ויריחו ובין כפר סבא והירדן. מולדתנו גדולה ורחבה במדינה שלנו, סוריה, והכוונה היא לסוריה ההיסטורית, אין מקום למיעוט נוצרי גדול ואין מקום למיעוט יהודי גדול.
כדאי גם להקים מדינה שיעית עלאווית בצפון סוריה ברשות משפחת אסאד. כך נשמור על אופייה של מדינתנו כאומה סונית. וארץ ישראל השלמה תהיה ליהודים ותכלול גם את הר הבית שיביא אור לגויים ושלום במזרח התיכון בדרך לשלום עולמי.