זה טרגי ואירוני שמדינת ישראל, מהאבות המייסדים של החזון להקמת בית דין פלילי בינלאומי עצמאי לאחר הזוועות הבלתי נתפסות שבוצעו נגד העם היהודי בשואה, הפכה כעת למטרה של אותו בית דין פלילי בינלאומי. האירוניה היא שכאחת המדינות המובילות שהיו מעורבות באופן פעיל, מלכתחילה, במשא ומתן ובניסוח המסמך המכונן של בית הדין הפלילי הבינלאומי, ישראל מוצאת את עצמה כעת מואשמת על ידי בית המשפט על בסיס מניפולציה פוליטית פלסטינית.

מה שנועד להיות גוף עצמאי שנועד להביא לדין את מבצעי פשעי המלחמה החמורים והנוראים ביותר ולהענישם - עובר כעת מניפולציה פוליטית נגד ישראל, המדינה היחידה שמאז תחילת שנות ה־50 פעלה באופן עקבי להקמת גוף כזה.

האירוניה ניכרת עוד יותר לנוכח האקרובטיקה המשפטית של התובעת של בית הדין ושל חלק משופטי ההרכב, שמתעקשים לייחס תכונות של מדינה וריבונות לישות פלסטינית שבאופן מובהק, ועל פי כל הסטנדרטים הבינלאומיים, איננה מדינה ואיננה ישות מדינית. לישות הזו אין שטח ריבוני כלשהו, ולכן אפילו על פי בית הדין הפלילי הבינלאומי, אינה יכולה להיות כפופה לסמכות השיפוט של בית הדין. לכן לפלסטינים אין שום מעמד בבית המשפט.

מה שמזעזע הוא העובדה כי המוסד המשפטי הבינלאומי היחיד שנועד על ידי מייסדיו, כפי שנקבע במסמך המייסד שלו, להיות "בית דין פלילי בינלאומי עצמאי וקבוע ... עם סמכות שיפוט על הפשעים החמורים ביותר המטרידים את הקהילה הבינלאומית ככלל", הרשה לעצמו להיות מתומרן מבחינה פוליטית ומדינית על ידי הפלסטינים. מה שנועד להיות גוף משפטי בלתי פוליטי ונטול לחצים והשפעה פוליטיים, הרשה לעצמו כעת להפוך לעוד גוף המשמש לניגוח ישראל, העומד לרשותם של הגורמים בקהילה הבינלאומית השואפים לערער את הלגיטימיות של ישראל. בעשותו כן, פוגע בית הדין ביושרה, באמינות ובתום הלב שאולי היו לו.

האבסורד הוא שהחלטת בית הדין לפתוח בחקירה נגד ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה מבוססת אך ורק על החלטה לא משפטית, אלא פוליטית ובלתי מחייבת, של העצרת הכללית של האו"ם משנת 2012, שלפיה שודרג מעמד הנציגות הפלסטינית באו"ם למדינה לא חברה/משקיפה. מכיוון שחוקת בית הדין פתוחה אך ורק למדינות ריבוניות, ומאחר שלא קיימת מדינה פלסטינית ריבונית, ומאחר שאין שטח פלסטיני שעליו יכול בית הדין לפרוש את סמכות השיפוט שלו, מוטב היה, על פי כל היגיון משפטי, לדחות את טענות התובעת.

לנוכח העובדה שגורל השטחים נמצא במרכז סכסוך בין שני עמים, מוטב היה שבית הדין היה שולל את טענות התובעת, ולא היה מנסה להכריע מראש את תוצאות המשא ומתן על ידי קביעה כי קיימת מדינה פלסטינית עם שטח פלסטיני ריבוני. המניפולציה שביצעו הפלסטינים בעזרת בית הדין הבינלאומי, והנכונות של בית הדין להיות מנוצל למטרות פוליטיות, הן אנטיתזה לחזון אבותיו המייסדים, המדינות ומומחים למשפט בינלאומי שהקדישו כל כך הרבה זמן ומאמץ בהקמת גוף משפטי אובייקטיבי. 

הכותב הוא חבר ב"מבטחי" – פורום מפקדים לאומי, דיפלומט, והיועץ המשפטי לשעבר במשרד החוץ