"ב־15 במרץ בשנה שעברה חרב עלינו העולם", אומרת חנה רדו, יזמית עסקית וחברתית, שהקימה מיזמים רבים לקידום נשים בפריפריה, ובהם קבוצת תשעעשרה. מדובר בקבוצת יזמות עסקית שנוסדה בפריפריה כדי לייצר תעסוקה מכבדת לתושביה, בדגש על נשים.
המיזמים מעניקים שירותי חשבות שכר והנהלת חשבונות, פתרונות דיגיטליים ושירותי גרפיקה, ניהול משרד ואדמיניסטרציה וכן שירות לקוחות במיקור חוץ מהפריפריה למרכז. כל העסקים מנוהלים בידי נשים, והעבודה נעשית בידי נשות מקצוע חזקות שעושות את כל העבודה אונליין.
"מכיוון שרוב הלקוחות שלנו הם עצמאים ונותני שירות, כמות העבודה ירדה כמעט לאפס. מ־70 לקוחות הגענו לשלושה בלבד בתחילת המשבר", אומרת רדו. היא מספרת שנאלצה להוציא את כל העובדות לחל"ת והתפללה לנס שהעסקים הממוקמים במצפה רמון (תת־קבוצה מדבר תשעעשרה), באופקים (תת־קבוצה נגב תשעעשרה) ובצפת (תת־קבוצה לב תשעעשרה) ומעסיקים עשרות נשים יצליחו להשאיר את הראש מעל המים.
עם כל הניסיון רב־השנים וההצלחות שלך, את נשברת?
"אני בת לניצולי שואה וידעתי שנצלח את הדבר הזה. לקח לי יומיים להתאפס, אבל הבנתי שאני מייצרת מקומות תעסוקה ואני לא יכולה לוותר, בטח לא כרגע. העזרה תגיע, גם אם לא ברור מהיכן".
גם טליה הראל בז'רנו, מנכ"לית כנפיים של קרמבו - תנועת נוער ישראלית המשלבת ילדים ונוער מהחינוך הכללי ומהחינוך המיוחד ומסייעת לבני נוער הזקוקים לכך - הבינה שאף שהעמותה שהיא עומדת בראשה חיונית ומוכרת כמעט בכל בית בישראל, היא נכנסת למלחמת הישרדות.
"היה לנו ברור, כשפרצה הקורונה, שבית לא סוגרים. וזו לא ססמה", היא אומרת. "כנפיים של קרמבו היא בית ל־7,500 ילדים. לשם הם הולכים, זה המקום היציב שלהם. החלטנו שאנחנו קודם כל שם בשביל הנוער. ידענו שאנחנו צריכים להפעיל מחדש את הפעילות מכיוון שהפניות הלכו וגברו וקיבלנו אישורים ממשרד הבריאות".
אולם עם כל הרצון הטוב, אחוז התמיכה הכספית בעמותה ירד בחצי לעומת התקופה המקבילה בשנת 2019. "הדבר הראשון שניזוק הוא עולם התרומות, וגם הבנו שזה כנראה הדבר האחרון שיחזור לעצמו", היא מוסיפה. "אנשים תורמים פחות, אירועי התרמה גדולים שהיו בתוכניות העבודה בוטלו. גם תקציבים מרשויות מקומיות ותמיכות מהמדינה, ואפילו תשלומים פרטיים של הורים שכבר לא יכלו לשלם, בוטלו בזמן שהצורך של בני נוער בפעילות ובתמיכה דווקא עלה. היינו אמורים לפתוח סניפים נוספים - והכל נעצר ברגע".
טרנד עולמי
זה הזמן לעצור ולחזור אחורה אל מה שנדמה היה בתחילה כטרנד עולמי, אך הפך לערך חשוב בכל חברה שמכבדת את עצמה: אחריות תאגידית. זו אבן דרך בכל חברה, קטנה כגדולה, וחלק מהתוכנית ההוליסטית של החברה.
האחריות התאגידית לא רק מעניקה לעובדיה את הסיפוק שבעזרה לסביבה ובעבודה עם ערך מוסף, אלא גם מצילה חיים בתקופה של משבר כלכלי וחברתי גדול. בימים אלה יוזמות של גופים גדולים, כחלק מהאחריות התאגידית שלהן, תופסות מקום מרכזי בסיוע הנחוץ היכן שהמדינה נכון לרגע זה עדיין נכשלת בטיפול.
"הקורונה טרפה לנו את כל הקלפים", אומרת נעמה הלוי פאר, מנהלת המרכז לבנקאות חברתית בבנק הפועלים. "כמרכז לבנקאות חברתית יש לנו מיקודים שנעים בין יכולות הבנק כארגון פיננסי לבין הצרכים שיש בציבור. אבל המשבר הזה גרם לנו להבין שהצרכים כעת שונים ממה שהיו לפני כן, מה שאילץ אותנו לחשב מסלול מחדש".
למה את מתכוונת?
"המרכז לבנקאות חברתית הוא אגף שמסתכל בעיניים חברתיות ומייצר יוזמות להשקעה חברתית ועסקית. במסגרת המרכז שאני מנהלת יש לנו כמה עמודי תווך - מטה האחריות התאגידית, הקרן הפילנתרופית, קרן השותפויות שמחלקת כבר כמה עשורים 40 מיליון שקל מדי שנה, תמיכה באנשים עם מוגבלויות, מכללה בנושאי דיגיטל בחינם לאזרחים ותיקים ומערך עובדים מתנדבים".
"ברגע שפרצה הקורונה הבנו שאנחנו צריכים קודם כל ליצור תמיכה ותרומות בעזרה למשבר הבריאותי, ובמקביל למקד את העזרה שלנו במשבר הרווחה העצום שנגרם הן לעמותות והן לאזרחים בודדים שהיו זקוקים לסיוע הבסיסי ביותר של חבילות מזון וביגוד. אחר כך הבנו שמשבר התעסוקה ילווה אותנו עוד זמן רב, והפנינו את המשאבים להקמת מערך קשת לסיוע בתעסוקה".
נוסף לצוות מתנדבים, גם 4,800 מעובדי הבנק משתתפים בפעילויות השונות במרכז. בשנה החולפת התחדדה ההבנה שצריך להשיג משאבים גדולים יותר, גם כדי לסייע לעמותות במצוקה. בשבוע שעבר התפרסמו דירוגי ה־ESG, שבודקים את מדדי האחריות התאגידית הבינלאומיים של כל הבנקים במדינת ישראל. מהדירוגים הללו עלה כי בנק הפועלים מוביל בכולם ונמצא בשורה אחת עם בנקים מובילים בעולם.
"במרץ פתחנו תוכנית שנקראת 'ערך לדרך'", מספרת הלוי פאר. "זו קהילת פייסבוק גדולה שבה חברות עמותות רבות שמסייעות אונליין. הוצאנו 'קול קורא' לכל חברה מסחרית שרוצה להצטרף למיזם ולסייע, וקיבלנו פניות רבות. פתחנו גם סדנאות, הרצאות והגשת עזרה של מנטורים בכל הנוגע לתכנון תקציב, גיוס, התנהלות בימי משבר וכמובן - תמיכה כספית בעמותות שזקוקות לכך".
טלפון אחד שקיבלה רדו מהלוי פאר, בדיוק כשישבה ברכב עם שתי נשים שרצו ללמוד על פעילותה והצטרפו אליה לסיור, שינה את כל התמונה. מיזם התשעעשרה קיבל חסות והצליח להמשיך לפעול, רגע לפני שקרס לגמרי. "אף אחד לא עזר לי אף פעם", אומרת רדו, "ואני לא יכולה לתאר את התחושה באותו הרגע, שבכלל לא קשורה אליי, אלא לכל הנשים שאוכל להחזיר לעבודה בזכות האוויר שקיבלנו".
בייחוד מפני שנשים הן אלה שנפגעו יותר במשבר הזה.
"הצענו לכל הנשים בתת־הקבוצה נגב תשעעשרה שנשלם להן עבור בייביסיטריות. עובדת שיוצאת לחל"ת מפסידה חודש עבודה, והחברות שלה שנשארו בעבודה מתקדמות בזמן שהיא נותרת מאחור. אף אחד לא מחכה לנשים שהיו בבית בעל כורחן. כמדיניות לא הוצאנו אף אחת לחל"ת בסגר האחרון, ממש לא רצינו, ולשמחתנו התמיכה אפשרה לנו את זה. יצאו מעט מאוד, ואלו שיצאו ביקשו לצאת. מתוך 40 עובדות, שתיים יצאו".
כיזמית ותיקה, זה הולך ונהיה קל יותר או שעדיין נלחמים את אותן המלחמות?
"בתקופה הזאת אני בסך הכל גדלה, וזה לא מובן מאליו. אבל זה רק בזכות הניסיון והביטחון במה שאני עושה. כל הרעיון של מיזמי תשעעשרה הוא שנשים יוכלו לעבוד סמוך לביתן. ההתקדמות שלהן תלויה בהן. החלום שלי הוא שיהיו 19 מיזמים ויעבדו בהן 1,900 עובדות. היום אנחנו רק 40. ככל שהמדינה תתמוך יותר, אוכל להצליח יותר. אני לא חשובה בסיפור הזה, אלא קבוצת תשעעשרה".
במקרה של כנפיים של קרמבו התגייסו הלוי פאר וצוות המרכז של הבנק, שתומך בעמותה כבר שנים, להרים משדר התרמה גדול עבורם, שנתן גב ופלטפורמה כדי לגייס תרומות מהציבור. "זה חשוב כל כך, בפרט בתקופה שבה החינוך הבלתי פורמלי היה צריך לקבל חיזוק משמעותי בימים האלה, ממש סביב השעון. והיינו צריכים לראות איך אנחנו עומדים על הרגליים מבחינה תקציבית וכלכלית, כשההוצאות של העסק הזה הולכות וגדלות", אומרת הראל בז'רנו.
"מה שבעיקר חשוב לזכור הוא שמצד אחד מצופה, ובצדק, מהחינוך הבלתי פורמלי להיות בפרונט. ומנגד, להבין שאנחנו דואגים לבריאותם הנפשית. אתה נותן מענה פי שניים, וההכנסות יורדות משמעותית. בשורה התחתונה, אני חושבת שאי אפשר לחיות בלי המגזר השלישי בישראל. זה בלון חמצן אחר וצריך לדאוג שהוא יתקיים. הוא לא רשות, הוא חובה".
אתם כבר יודעים מה הולך לקרות ב־2021?
"חוסר הוודאות יותר גדול אפילו. אנחנו לא יודעים מה טומנת בחובה 2021. אני חושבת שעולם גיוס התרומות הולך להיות הרבה יותר קשה, ובגלל זה היום עוד יותר חשוב שחברות עסקיות, מי שיכולה, ייקחו צעד יותר גדול למען המגזר החברתי שמנסה לשרוד. אנחנו עדיין בסימני שאלה בתחזיות של השנה הזאת. אנחנו רוצים להגיע ליותר ילדים, נמצא את המקומות, אנחנו בשיתופי פעולה יותר ויותר גדולים".
האתגר העיקרי שלכם הוא בעצם גיוס כספים?
"האתגר המרכזי הוא רק תקציבי. יש כוח אדם מעולה ורשימות המתנה של ילדים. אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה קיימים, כמו גם תפיסה וחזון. יש תוכניות עבודה, יש פעילים בני נוער מכל רחבי הארץ שניצבים מבוקר עד ערב למען הקהילה, מסייעים לקשישים, יוצאים לרחובות, עושים חקירה אפידמיולוגית ומסייעים איפה שצריך, אבל האיום הגדול הוא הכלכלי".
פחות תרומות
גם הכנסותיה מתרומות של עמותת קו המשווה, הפועלת לקידום שוויון הזדמנויות עבור האקדמאים הערבים בשוק העבודה הישראלי, ירדו ב־%40 מהתקופה המקבילה ב־2019, ובשנה האחרונה היא נאבקה להישאר עם הראש מעל המים, חרף האילוצים.
מול מציאות מורכבת של ייצוג חסר של האקדמאים (והעובדים הערבים בכלל) במגזר העסקי הישראלי, העמותה מקיימת מגוון רחב של תוכניות להעצמה ולהכנה של סטודנטים ובוגרי אקדמיה מהחברה הערבית במטרה להנגיש עבורם את שוק העבודה וליצור איתו חיבור איכותי. זאת לצד פעילויות מגוונות אצל מעסיקים במשק להעלאת מודעות בעניין הגיוון התעסוקתי וקליטת אקדמאים מהחברה הערבית.
"יש לנו תוכנית של קידום מנהלים שמוקפאת השנה, אין לי פילנתרופיה שתתמוך בפעילות הזאת", אומר סמי אסעד, מנכ"ל העמותה. "החלטנו שאנחנו לא עוצרים, גם כשכמות התרומות ירדה וגם כשהבנו שאין ברירה אלא להעביר את כל המערך שלנו לאונליין, מה שמקשה מאוד על הפעילות השוטפת".
"החיסונים נותנים לי תקווה שהמציאות תסתדר בעוד כמה חודשים, ואנחנו עובדים עם הארגונים המובילים במשק במטרה לאפשר לבוגרים שלנו להשתלב בעבודה בפירמות הגדולות, גם אם כמות הגיוסים ירדה כרגע, כדי שיהיו מודל לחיקוי וכוח משיכה לצעירים וצעירות נוספים מהחברה הערבית שימצו את הפוטנציאל שלהם".
"הפעילות בקמפוסים חזרה לפעול בתקופת המשבר, הודות לתמיכה של קרן רוטשילד ושל המרכז לבנקאות חברתית של בנק הפועלים, ובזכותם אנחנו ממשיכים לקיים אותם", מוסיף אסעד. "אבל אין לנו את הפריבילגיה להוריד את הרגל מהגז, וזה גם המסר שאני רוצה להעביר לסטודנטים ולמתנדבים שלנו. אין לנו את הפריבילגיה הזו, לא בתקופות טובות ובטח לא בתקופות של משבר. ערבים משתלבים במספרים מאוד נמוכים במגזר העסקי, והמטרה שלנו היא לא להרפות, אלא להמשיך ולגייס תקציבים עד כמה שניתן כדי לאפשר עתיד טוב יותר לדור הבא".
"מאוד חשוב לנו גם להיות יוזמים ולא רק מגיבים", מסכמת הלוי פאר. "יש לנו שותפים אסטרטגיים עם אותם ערכי ליבה חברתיים שאנחנו רוצים לקדם, אז יש קשרים מאוד ארוכים גם עם חברות וגופים נוספים, ואנחנו קוראים למי שרוצה להצטרף. אי אפשר להישאר אדיש לסבל הרב שהולך וגואה בתקופה הזו. התפיסה הישנה שיש בחברה רק ערך עסקי או רק ערך חברתי פסה מזמן מהעולם - היום זה הולך בכפיפה אחת".
העובדים יכולים לבחור היכן הם רוצים להתנדב?
"אנחנו כל הזמן מרעננים את הפורטפוליו ונותנים הרבה אפשרויות, גם לאנשים שמאוד עסוקים וגם למי שיותר פנויים ורוצים את זה יותר בחייהם. העובדים גאים בעשייה הזאת. זו הרגשה טובה בסוף היום שיכולת לעזור ולסייע".