מגילת אסתר מתארת אירוע שמיוחס למאה החמישית לפנה"ס. ככל הנראה בימיו של בנו של דריווש, חשיארש הראשון, מלך שבתקופתו נחלשה פרס אל מול יוון, האימפריה העולה. מבחינת הסיפור היהודי, אלו השנים שלאחר שיבת ציון ובנייתו המחודשת של בית המקדש השני. אולם, לא כל היהודים הגולים בחרו לשוב לציון. היו לא מעטים, שהעדיפו את חיי הגולה – בפרס ובבל. מקובל להעריך שמתוך כחצי מיליון גולי בבל, רק כ-42 אלף שבו לציון. אגב, כך היה גם עם התנועה הציונית – מרבית העם היהודי, לפני ואחרי השואה לא בחר בעלייה לארץ ישראל כחלופה מעשית.
בניגוד לתורה, הנביאים וארבעת המגילות הנוספות בכתובים – סיפור המגילה לא מתרחש בארץ ישראל, אשר כלל לא מוזכרת במגילה. המגילה לא מזכירה את שם השם ואפילו שמות הגיבורים מקורם בשמות פרסיים.
בהיבט הזה, של גלות וארץ ישראל, אפשר להתבונן על המגילה משתי זוויות מנוגדות. האחת – המגילה מתארת כיצד ניתן לחיות בגולה בעזרת אמונה ותושייה. הנה, אל מול צורר רשע, בעל מעמד וקרבה למלך, מרדכי ואסתר מצליחים להתגבר עליו, למנוע גזרה נוראית ולהוכיח שניתן לחיות גם בגולה.
השנייה – החיים בגולה רצופי סכנות, הצלה אחת לא מספיק משכנעת והחוויה של ההצלה לא מעמעמת את הסכנה הגדולה והתלות ברצונו הטוב של המלך ובתושיית אסתר ומרדכי.
וכאן ניתן לשאול כמה שאלות. לאורך השנים, יהודים חגגו את פורים ואת ניצחון היהודים על המן. הם עשו זאת בגולה, בין שכנים פגאניים, נוצרים או מוסלמים. האם הם לא חששו? האם אין בכך התגרות? ומה על הלקח? האם הלקח הוא לא לשוב לארץ ישראל ולנסות לחדש ריבונות כקדם?
כנראה שבפועל הלקח במשך קרוב ל-2000 שנים, היה שאפשר לחיות בגולה ולסמוך על התושייה והנס. בדרך ההיסטורית הזו עבר העם היהודי פרעות ופורעניות רבות: פרעות ת"ח ות"ת, גירוש ספרד, הגירוש מפורטוגל, מאנגליה, עלילות דם ופוגרומים. וזו רשימה חלקית של הפורעניות רק עד להופעת הציונות וראשית המאה ה-20.
אז אולי צריך להוסיף פרק נוסף למגילה? פרק של התבוננות בפרספקטיבה של 2000 ויותר שנים של קיום יהודי בגולה, של עוד כמה "מגילות אסתר" שהסתיימו פחות טוב? אולי פרק שמדגיש את ניצחון התנועה הציונית וההכרח בקיומה של מדינת ישראל?
ומצד שני, ייתכן שחיי הגלות הם כבר חלק מהדנ"א היהודי והחידוש הדרמטי הוא בהקמת בית יהודי וריבוני בארץ ישראל במקביל לאותה גלות? אם היה אפשר להוסיף עוד פרק אחד למגילה, מה היה צריך להיות כתוב בו? שווה מחשבה.
הכותב הוא מנהל בית הספר המשלב 'בראשית' בבנימינה (רשת מיתרים)