בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה עובדת כוח עזר בבית אבות נגד קופת חולים מאוחדת - בעלת בית האבות, באמצעות משרד עורכת הדין עדנה סעאתי. העובדת פוטרה מעבודתה בהיותה בתקופת אי כושר בעקבות תאונת עבודה וללא שימוע כדין. לאחר בחינת העדויות והראיות השופטת ברנשטיין-שומרוני קבעה כי מן הראוי לפסוק לעובדת פיצויים בסך גלובלי על הרף הגבוה בסך של 100 אלף שקלים בגין עוגמת נפש, פיטורים שלא כדין ופיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובנוסף לפיצוי פסק הוצאות משפט בסך 15 אלף ₪.
לפניה ישירה אל משרד עו"ד ונוטריון סעאתי עדנה, לחץ/י כאן
עובדת כוח עזר בבית אבות פוטרה במהלך תקופת אי כושר- בפיטורין שלא כדין
לפי העובדות שצוינו בפסק הדין, העובדת עבדה כעובדת כוח עזר בבית אבות בבעלות קופת חולים מאוחדת מתאריך 21.7.96 ועד לתאריך 11.5.2016 - היום שבו פוטרה מהעבודה בעודה בתקופת אי כושר.
ביום 11.3.2015 העובדת הייתה מעורבת בתאונת עבודה שבה נחבלה ברגלה ושבגינה קיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי עבור 90 יום, נקבעה לה נכות זמנית עד לתאריך 1.6.2016 ובהמשך נקבעה לה נכות קבועה בשיעור של 13.3%. העובדת שהתה באי כושר מאז התאונה ובמכתב מרופא תעסוקתי מיום 5.4.2016 צוין כי העובדת אינה מסוגלת לשוב לעבוד כאשר אין צפי מדויק למועד חזרתה לעבודה.
בסוף חודש אפריל בשנת 2016 העובדת זומנה להגיע לשיחה בבית האבות. בשיחה נכחו מנהל בית האבות, מנהלת משאבי האנוש והעובדת כאשר מנהל בית האבות סירב להכניס לשיחה את בעלה של העובדת. בשיחה העובדת ביקשה לעבוד בתפקיד חלופי שיתאים למצבה הרפואי לאחר התאונה. בסיום השיחה העובדת נדרשה לחתום על מסמך גמר חשבון והודעת סילוק וויתור על שימוע אך סירבה לחתום עליו. מיד לאחר מכן, העובדת זומנה לשימוע בתאריך 8.5.16 נערכה לעובדת שיחת שימוע אך לא נערך פרוטוקול שימוע כנדרש ולא נמסר לעובדת סיכום של שיחת השימוע. במהלך הראיות הוכח כי מנהלי בית האבות מטעם קופת חולים ניסו לקפח את זכויות העובדת, ולמנוע ממנה שימוע וכלל לא ניסו למצוא לה עבודה מותאמת למצבה הרפואי עקב הפגיעה.
הוכח שהמעסיקה לא חיפשה עבור העובדת תפקיד חלופי וערכה שימוע למראית עין שלא כדין
העובדת טענה באמצעות באת כוחה עו"ד עדנה סעאתי כי המעסיקה לא עשתה כל ניסיון למצוא עבורה עבודה מתאימה למצבה והוכיחה כי טענות המעסיקה כי הציעה כביכול לעבוד במחלקות דוגמת מכבסה או פיזיותרפיה, כלל לא הוצעו לעובדת מעולם. מנגד, קופת החולים טענה כי במשך כל תקופת אי הכושר של העובדת בעקבות התאונה, בית האבות ניסה למצוא עבורה תפקיד חלופי מתאים, אך מכיוון שרוב התפקידים בבית האבות מחייבים הכשרה מתאימה או הפעלת כוח פיזי, לא נמצא עבורה תפקיד מתאים.
העובדת טענה באמצעות עורכת הדין עדנה סעאתי כי במהלך 20 שנות עבודתה ככוח עזר במחלקה הסיעודית בבית האבות היא עבדה לשביעות רצונה של המעסיקה וקצרה תשבחות בעבודה. לטענתה, המעסיקה הייתה מעוניינת לפטר אותה מהעבודה על רקע מגבלותיה הרפואיות, ניצול אי הבנתה ואפלייתה עקב מצבה הרפואי ובשל היותה עולה מאתיופיה, אפליה מחמת גזע. לגרסת העובדת, השימוע שנערך לה נעשה למראית עין בלבד מכיוון שהמעסיקה קיבלה את ההחלטה לפטרה מהעבודה עוד לפני השימוע, ובמהלכו היא לא התייחסה לטענותיה ולא ניסתה לאתר עבורה תפקיד חלופי מתאים ובאותו הרגע כבר הודיעו לה כי סיימה לעבוד.
עוד נטען כי התנהלות המעסיקה גרמה להפרת חוזה בניגוד להוראות חוק החוזים ומהווה הפרה של השוויון, הפרת כללי המשפט המנהלי והפרת חובה חקוקה. העובדת הוסיפה וטענה כי פוטרה בניגוד להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
העובדת טענה שהמעסיקה הפלתה אותה עקב מגבלותיה הרפואיות ומוצאה – בניגוד לחוק
נוסף על כך, העובדת טענה שהמעסיקה הפלתה אותה בשל מוגבלותה הרפואית מבלי שניסתה למצוא לה עבודה חלופית. לגרסתה של העובדת, המעסיקה ניסתה להחתימה על כתב ויתור זכויות בלתי חוקי תוך ניצול חוסר הבנתה ואף הפלתה אותה מחמת היותה עולה מאתיופיה. עוד נטען כי המעסיקה הפרה את חוק שוויון אנשים עם מוגבלות ואת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
מנגד, המעסיקה טענה כי העובדת פוטרה מטעמים ענייניים ותאונת העבודה שבה הייתה מעורבת לא מעניקה לה חסינות בלתי מוגבלת מפני פיטורים. לטענת המעסיקה, היא ניסתה למצוא עבורה תפקיד חלופי אך העובדת דחתה כל אחד מהתפקידים שהוצעו לה. לגרסת המעסיקה, השימוע שנערך לעובדת נעשה בנפש חפצה ואין בסיס לטענה שמדובר בשימוע למראית עין. עוד טענה המעסיקה כי העובדת אינה זכאית לקבל פיצויים בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני.
המעסיקה הוסיפה וטענה כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אינו חל במקרה זה מאחר שהעובדת אינה מתאימה להגדרת "אדם עם מוגבלות" לפי הגדרתו בחוק מאחר שהאישורים הרפואיים שהעבירה קבעו שהיא אינה מסוגלת לשוב לתפקידה.
המעסיקה ראתה בהליך השימוע הליך פורמלי בלבד שנועד להכשרת הפיטורים
לאחר בחינת כלל העדויות והראיות השופטת קיבלה את טענתה של העובדת באמצעות עורכת הדין עדנה סעאתי וקבעה שהמעסיקה החליטה לפטרה עוד לפני שערכה לה שימוע. עוד נקבע כי המעסיקה ראתה בהליך השימוע הליך פורמלי בלבד כדי להכשיר את החלטת הפיטורים שקיבלה קודם לכן. מאחר שהמעסיקה לא הוכיחה שערכה לעובדת שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה ולנוכח יתר הפגמים בהליך הפיטורים, השופטת קבעה כי המעסיקה מחויבת לפצות את העובדת בגין פיטורים שלא כדין.
לפי קביעת השופטת, בזמנים הרלבנטיים, העובדת נכנסה להגדרה של "אדם עם מוגבלות" מאחר שסבלה ממוגבלות פיזית שהגבילה אותה בביצוע עבודתה ככוח עזר בבית האבות. עוד נקבע כי המעסיקה לא ביצעה בדיקות כלשהן כדי לבחון האם יש תפקיד חלופי שהעובדת כשירה לבצע.
המעסיקה פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות
השופטת הוסיפה כי במקרה זה הראיות והעדויות מלמדות שהמעסיקה לא ניסתה כלל למצוא עבור העובדת תפקיד חלופי שיתאים למגבלותיה. בסופו של דבר, השופטת קיבלה את טענתה של עו"ד עדנה סעאתי בשם העובדת וקבעה שהמעסיקה אכן פעלה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות בעת שהחליטה לפטר את העובדת עקב מוגבלותה מבלי שניסתה בכנות לחפש עבורה משרה חלופית ומבלי שניסתה לערוך התאמות כדי להתאים לה משרה הולמת
על כן, השופטת פסקה כי המעסיקה תפצה את העובדת ברף הגבוה בסך של 100 אלף שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתה ועד לתשלום - בגין עוגמת נפש, פיטורים שלא כדין ובגין פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. יתרה מזאת, נקבע כי המעסיקה תשלם לעובדת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך של 15 אלף שקלים.
סע"ש (ת"א) 17503-03-17 בבית הדין האיזורי לעבודה בתל - אביב.
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לא גייד.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.