יהודה משי זהב: "חודש רווי בדמעות - בתחילה של שבר, עכשיו של שמחה"

יו"ר זק"א יהודה משי זהב שוחח היום (רביעי) עם גולן יוכפז וענת דוידוב בתוכניתם ב-103FM על פרס ישראל למפעל חיים שיוענק לו בזכות תרומתו היוצאת דופן לסיוע באירועי אסון ולקירוב לבבות. משי זהב, שאיבד בחודש האחרון את שני הוריו לקורונה, סיפר שעלה לקבר הוריו לספר להם על המעמד המרגש. 

"אני עוד מנסה לעכל, הופתעתי כמעט לחלוטין. הכול בערבוביה, אני הולך ברחוב אנשים פוגשים אותי. 'המקום ינחם אתכם', עדיין זוכרים את האבל, הולך עוד 2 מטר 'ברכות'. הכול מתערבב. חודש רווי בדמעות, בתחילה דמעות של בכי ושבר, עכשיו דמעות של שמחה. אתמול עליתי לקברם של ההורים, זו היתה הפעם החמישית. ארבע פעמים היה מקום של פרידה ועכשיו זה היה בצורה של שמחה". 

משי זהב הודה כי לו הוריו היו בחיים ושורדים את הקורונה, הם היו מברכים על הפרס - למרות הקושי. "ברור שהייתי מבשר להם, אבל הקושי היה ביום עצמו, ברור שהם לא היו משתתפים, ביום העצמאות הם צמים. אסור להגיד שטוב שהם לא צריכים היו לעמוד בניסיון הזה, אבל זה היה גורם להם לקונפליקט מאוד גדול. אני חושב שבסוף, כן הם היו מברכים. כשעליתי לקברם מישהו שאל אתה הולך לספר להם? הם סידרו לך את זה מלמעלה. רואים את הפעילות, את הקירוב לבבות, כל מה שאנחנו עושים".

על השאלה כיצד הוא מצליח להיות קונצנזוס בחברה הישראלית המפולגת ענה: "כי אנשים לא לומדים מההיסטוריה, אם יחשבו קצת לא לפני מאות שנים, רק לפני 70 ומשהו שנים, אם היינו אומרים ליהודים בשואה תוך 3 שנים תהיה לנו מדינה משלנו, מי היה מאמין? אם היו אומרים שתהיה מדינה עם פילוגים ושסע, היו אומרים רק תביאו לנו מדינה. אנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש לנו אנחנו חושבים שהכול מובן מאליו בגלל זה אנחנו מרשים לעצמנו לריב אחד עם השני. אנחנו לא לומדים. הארץ הזאת הייתה שממה, לא התמסרה לאף אחד. הנה רק חזרנו הביתה לפני 100 שנה והכול פורח וצומח".

"הייתי במקום שחינכו אותנו, ארץ ישראל זה מרכז העולם, ירושלים זה מרכז ישראל, מאה שערים זה מרכז ירושלים. הנשיא אמר שאנחנו 4 שבטים? הלוואי, אצל יעקב היינו 12 שבטים. עם ישראל מורכב, ראיתי דברים שהם לא ראו והם לא מבינים. הנקודה הכי חשובה – כשאני מסתובב המון בארץ, אני נוגע באנשים כמעט כל יום, יש לי יותר חברים חילוניים מדתיים, הציבור החילוני יותר גדול, אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי. יש דבר אחד שהאזרח רוצה יותר מכל דבר אחר – שאף אחד לא יגיד אני יותר יהודי ממך או פחות".

לסיום בחר משי זהב שיר ובאופן לא מפתיע, העביר מסר של פיוס ואיחוד: "הכי מתבקש זה 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'. לזה אנחנו זקוקים יותר מכל דבר אחר".