לרגל יום האישה הבינלאומי שחל היום מציג שירות התעסוקה ניתוח עומק הבוחן את ההשפעות התעסוקתיות של משבר הקורונה על נשים לעומת גברים בישראל.
על פי מחקרו של ד"ר גל זהר, מנהל יחידת המחקר והמדיניות של שירות התעסוקה, שיעורן של נשים בקרב הנרשמים כדורשי עבודה גבוה משמעותית משיעורם של הגברים במהלך הכניסה לכל אחד משלושת הסגרים ובמהלכם.
לכל אורך שנת הקורונה היו יותר נרשמות מנרשמים, אלא שהפער ביטא את תנועת האקורדיון שאפיינה את המשק בשנה זו. עם הכניסה לסגרים עלה שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה, וממילא גם הפער המגדרי.
עם היציאה מהסגרים ובין הסגרים הלך הפער והצטמצם, אם כי לא נסגר. במהלך השנה החולפת שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה נע בין 52.5% ל־58.5% מכלל דורשי העבודה.
עוד עולה מהנתונים כי נשים פגיעות יותר לתנודות האקורדיון שמאפיינות את שנת הקורונה, והדבר בא לידי ביטוי בכך ששיעור דורשות העבודה שבחל"ת גבוה משיעור דורשי העבודה שבחל"ת. עם זאת, הסיכויים של גברים להיקלע לאבטלה ארוכת טווח גבוהים יותר.
נתוני שירות התעסוקה מלמדים כי הן בפיטורים והן ביציאה לחל"ת שיעור הגברים הנמצאים באבטלה ארוכת טווח (יותר מחצי שנה) היה גבוהה יותר לאורך כל חודשי שנת הקורונה.
נתון מעניין נוסף מלמד כי שיעורן של אמהות לילדים מתחת לגיל 18 בקרב דורשי העבודה גבוה ב־20% מאשר שיעורם של האבות לילדים. המשמעות היא, מסביר ד"ר זהר, שכאשר מערכת החינוך נסגרת ולילדים אין מסגרות - מי שבדרך כלל נאלצות להשגיח על הילדים הן האמהות.
"הדבר מבטא בעיקר החלטה כלכלית, כאשר בן הזוג שמשתכר שכר גבוה יותר הוא זה שימשיך לעבודה, בעוד בן הזוג שמשתכר שכר נמוך יותר ושיעור התחלופה בין שכרו לבין הקצבה המשולמת לו גבוה יותר יממש את זכאותו לדמי אבטלה - ולרוב נשים משתכרות פחות מגברים".