מגיפת הקורונה מאתגרת את כולנו, ומשנה את נקודות האיזון בין זכויות האדם השונות לבין עצמן ובין חירויות הפרט לבין אינטרסים ציבוריים. בהחלטות שמתקבלות בישראל ובעולם, לעתים קרובות זכויות הפרט נסוגות בשל הצורך להגן על בריאות הציבור. אנחנו באגודה לזכויות האזרח מצאנו את עצמנו בשנה האחרונה נאבקים כמעט על בסיס יומיומי בניסיון למתן, לבלום ולהזכיר שגם במלחמה במגיפה, לא כל האמצעים כשרים.
משבר הקורונה הוא משבר חמור, וחובתן של הרשויות לשמור על בריאות הציבור ולהיאבק בהתפשטות המגיפה. הבהלה מובנת, וכך גם הצורך לקבל החלטות בזמן קצר. עם זאת, הקורונה אינה מקנה לשלטון צ'ק פתוח לרמיסת כל זכויות הפרט. מאז פרצה הקורונה לחיינו, החלטות רבות של הממשלה פגעו בזכויות ובחירויות, לעתים כאשר אפשר היה לבחור בחלופות פוגעניות פחות. כל פגיעה כשלעצמה היא בעייתית, אבל כשבוחנים את המכלול – התמונה המתקבלת כבר מבהילה ממש. כך למשל, בשנה האחרונה הוטלו הגבלות על חופש המחאה של האזרחים, ורק לאחר התערבות היועץ המשפטי לממשלה ודיון ציבורי התאפשר חופש המחאה תוך מגבלות סבירות של עטיית מסיכות ושמירת מרחק. כמו כן, הוטל איסור על כניסה ויציאה מהארץ – צעד קיצוני וגורף שפוגע בחופש התנועה ובזכותם של אזרחים לשוב למדינתם.
נראה שהאצבע קלה במיוחד על ההדק כאשר מדובר בזכות לפרטיות. כך למשל, מעקב השב"כ אחר אזרחים הותר באופן רחב עם פרוץ המגיפה, והוגבל משמעותית רק לאחר ארבע עתירות לבג"ץ של האגודה לזכויות האזרח וגופים אחרים. לצורך אכיפת הבידוד מוצע כעת להשתמש באופן גורף בקרב כלל המבודדים באמצעי מעקב אלקטרוניים, שפגיעתם בפרטיות ובכבוד אנושה. לצורך עידוד ההתחסנות התירו הממשלה והכנסת להעביר את פרטיהם של מי שלא התחסנו לגופים שאינם רפואיים. עתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד החוק נדונה אתמול בבג"ץ.
בכל המקרים האלה אפשר היה להשתמש באמצעים אחרים, יעילים באותה מידה, ולפעמים אפילו יותר, שפגיעתם בזכויות האדם פחותה. עוד חשוב לציין שעל פי דיווחים בתקשורת, רבים מהצעדים שנקטה מדינת ישראל, כמו מעקבי השב"כ ומניעת האפשרות של אזרחים לשוב למדינתם, לא ננקטו על ידי אף מדינה דמוקרטית אחרת. להתנהלות זו של המדינה כלפי אזרחיה יש השלכות קשות. השימוש המצטבר באמצעים קיצוניים ודרקוניים שוחק את אמון הציבור במוסדות השלטון ומפחית את נכונותם של האזרחים לשתף פעולה, דבר שפוגע בביטחון של כולנו ומערער את יציבותה של הדמוקרטיה. השימוש באמצעים קיצוניים בשעת משבר גם פותח פתח להמשך שימוש באמצעים כאלה גם בעתיד: מה שפעם נדמה כלא מתקבל על הדעת הופך במהירות לשגרתי, ופגיעה בזכויות האדם הופכת למקובלת.
