בין מענקים לחיסונים – מדינת ישראל ירדה סופית מהפסים – ואת המחיר משלמים הילדים.
כן, כבר השלמנו בייאוש עם סדרי העדיפויות העקומים של מקבלי ההחלטות: שופינג בקניון חשוב יותר מאשר חינוך לתלמידי ישראל. אבל עכשיו בואו נדבר על המגפה שאחרי המגפה, שצפויה להתפשט ביתר שאת באזורי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית של ישראל: התסמינים כוללים נזקים חינוכיים ארוכי טווח, בלתי הפיכים לעתים, כאלה שיעמיקו את הפערים הקיימים ממילא ובעיקר ירסקו לדור שלם את היכולת הבסיסית לרכוש השכלה גבוהה ולייצר לעצמו יכולת להתפרנס ברווחה.
וכך, בזמן שמדינה שלמה נגררת למערכת בחירות רביעית תוך שנתיים ובעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, מכל עבר נזרקות לאוויר תכניות לשיקום הכלכלה ולחיזוק בתי החולים, אבל משום מה לא נתקלתי באף תכנית רצינית ומעמיקה לשיקום תלמידי ישראל. כי הם, ורק הם, יישאו בתוצאות הפדגוגיות ההרסניות של נזקי הקורונה.
מגנים ועד תיכון, כל שכבה ואתגריה, כל גיל ובעיותיו, ילדי ישראל הופקרו לגורלם.
אבל יש ילדים. ויש ילדים מהפריפריה. וילדי הפריפריה - את זה לא תשמעו בחדשות - משלמים את המחיר גם עם ריבית והצמדה. אני מתנצלת מראש על ההכללה, אבל הנתונים הסטטיסטים לא משקרים, עוד לפני הקורונה הפער בציוני המתמטיקה בין תלמיד במרכז לתלמיד בפריפריה היה נמוך יותר וכושר ההשתכרות היה נמוך ב11%, אז רק תדמיינו לעצמכם מה המצב כיום. שוק המורים הפרטיים בצמיחה משגשגת, כמו מערכת הבריאות הציבורית, מערכת החינוך שועטת לעבר חינוך פרטי לעשירים בלבד, רק מי שיוכל להרשות לילדיו מורים פרטיים להשלמת החומר.ץ
אחרי שנת קורונה, חשוב רק להבין איפה אנו עומדים ועד כמה עמוקים הפערים שהלכו והחריפו. מאז שהחלה תקופת הקורונה אני פוגשת מנהלי בתי ספר, גורמי רווחה והורים באזורי הפריפריה, שמעבירים מסר זהה: יש פה נזק ארוך טווח שמצריך תכנית פעולה לאומית. הם מדברים על אובדנות בקרב בני נוער, על מרכזי נוער לסיכון שמתמלאים בנערים ונערות שלא אמורים להיות שם, על ילדים שפשוט לא מצליחים ללמוד מהבית וויתרו על האופציה ל5 יחידות מתמטיקה למשל.
הקורונה החינוכית פגעה בכולם, גם בילדי צפון תל אביב וגם בילדי דימונה, אבל בהסתכלות על היום שאחרי, חייבים להבין איך מתמודדים עם הפערים ההרסניים שיווצרו כאן.
במסגרת פעילותנו בעמותת 'אחינועם', זיהינו כבר בתחילת משבר הקורונה את המחסור האדיר של למעלה מ-400 אלף תלמידים במחשב לצורך למידה מרחוק. ילדי הפריפריה נותרו מאחור גם בזומים והיו תלויים בחסדיהם של אנשים טובים. אנחנו הצלחנו לגייס למעלה מ-30 אלף מחשבים לטובת משפחות אשר ידן אינן משגת, ואחרי לחצים רבים גם משרד החינוך התגייס. אבל מה עם הפער שנוצר בזמן שאותם תלמידים לא יכלו להכנס לבתי הספר הוירטואליים?
במחקר שפורסם במגזין ג'ורנל אוף לייבור אקונומיקס מצאו שילדים שלימודיהם ייפגעו, יגדלו להיות מבוגרים ששכרם ייפגע. על פי אותו מחקר, שלושה חודשים בהם תלמיד מנותק מהלימודים יגרמו לפגיעה עתידית של עד 3% מהשכר הפוטנציאלי כמבוגר. שלושה חודשים, כן? אז מה נאמר לילד שיושב כבר שנה בבית ללא מחשב? או לילדה שלהוריה אין אמצעים כדי לממן עבורה שיעור פרטי? או לתלמידים שלא מקבלים חוגי העשרה או מסגרות בלתי פורמליות משום שלמדינת ישראל אין תקציב?
כן, הנזק שנגרם לתלמידים בפריפריה גדול משמעותית. ואין צורך לחכות לאחוז הזכאים לבגרות או למבחני מיצ"ב בעוד שנה או שנתיים. יש צורך דחוף, בוער ממש, בפתרונות יעילים ומיידיים. אני שמה בצד נזקים נפשיים, ביטחון עצמי ירוד, הערכה עצמית נמוכה.
כעת המשימה המרכזית של משרד החינוך והממשלה לצאת בתוכנית יציאה חינוכית מהקורונה.
מלבד נהנהנה בראיון שנתן נתניהו, הוא דיבר על כך שהוא עכשיו מתרכז בתוכנית הכלכלית ואם הוא שם זה יצליח, מצוין. המשבר הכלכלי מסוכן, אבל המשבר החינוכי והדור האבוד יכול להיות בלתי הפיך. אתמול צריך להתחיל לטפל בו. אנחנו שנה לתוך הקורונה ונראה שזה פשוט לא מעניין אף אחד.
רגע לפני הבחירות (שוב), אני קוראת מכאן לכל ראשי המפלגות ואומרת: הציגו לנו פתרונות מעשיים. ילדי ישראל מחכים למבוגר האחראי.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת 'אחינועם', הפועלת לקידום שוויון הזדמנויות