יום רביעי השבוע הביא איתו בשורות טובות לירושלים. מוחמד בן זאיד, יורש העצר והאיש החזק באיחוד האמירויות, אמר כן להפצרות נתניהו לבקרו עוד לפני הבחירות. כמה שעות אחר כך נודע בעזה על תוצאות הבחירות הפנימיות להנהגת חמאס. אחרי שהזיע ארוכות, הצליח יחיא סנוואר לשמור על הכיסא שלו מפני מתחרה מפתיע, ניזאר עוודאללה, ולזכות בכהונה נוספת. אנחת רווחה יצאה מירושלים.

הבחירות הפנימיות התקיימו בתוך ה"שורא" של חמאס ברצועה. בכל מחוז מבין חמש ערי הרצועה יש להם מועצה, מעין ועד מנהל, שבו חברים פוליטיקאים ובכירים בזרוע הצבאית. סנוואר ניצח בסיבוב השני. הוא גרף 167 קולות לעומת 147 שקיבל יריבו. עם היוודע התוצאות, התחבקו שניהם כאחים לעין המצלמה. היה זה, לפחות מבחינת סנוואר, חיבוק של שחרור. הוא ואנשיו היו מתוחים מאוד ביממה שבין שלישי בצהריים לרביעי בצהריים. אז נודע כי עוודאללה דולק אחריו בפער של כמה קולות, והתוצאה מחייבת הצבעה נוספת.

עוודאללה הוא בן לדור המייסדים של חמאס. היה מנערי השייח' אחמד יאסין. בעברו חבר תנועת האחים המוסלמים, מהנדס מכונות בהשכלתו, שאת תוארו רכש בקהיר. ב־2011 ייצג את חמאס במו"מ לשחרור אסיריו בישראל תמורת גלעד שליט. את רוב חייו בתנועה בילה באגף הפוליטי של התנועה, אבל בראשיתם עסק גם בפעילות צבאית. על כך שילם בחירותו, וישב עשר שנים בכלא הישראלי.

עוודאללה איננו מועמד הקסמים שיצעיד את חמאס למחוזות אחרים. הוא פוליטיקאי מוערך, בקי ובעל זכויות מבחינת חבריו בחמאס, אבל הוא אינו מפקד נערץ. והוא נץ פוליטי, תכונה בעלת משקל רב בסיפור שלפנינו. סנוואר, לעומתו, נחשב פרגמטי. לדעת רבים, פרגמטי מדי. הקו הזה העניק לו רווחים מול ישראל בארבע שנותיו בתפקיד, אבל כנראה שלמצביעיו בתוך התנועה זה לא הספיק.

אין ספק כי סנוואר ידע לעשות שימוש ברקטות מצד אחד, ובהפסקות אש ודילים למיניהם מצד שני. השימוש המחוכם בנשק טורדני אבל בלתי קטלני (בלוני תבערה ומהומות על הגדר) סייע בידיו לחלץ מישראל ויתורים. לא היה מנהיג בחמאס שהוציא מישראל כה הרבה, ולא הייתה הנהגה, מאז הקמת התנועה ב־1987, שניהלה עם ישראל יחסים כה קרובים, אף שנעשו בתיווך מצרים, קטאר והאו"ם.

הישגיו של סנוואר והעובדה שעזה נהנית מחשמל רציף, שקט יחסי ואור קטן בקצה המנהרה, לא נזקפו אוטומטית לטובתו ביום פקודה. מחנה שלם ביקש להדיחו ולהעמיד תחתיו מחליף מיליטנטי יותר. כל מה שעשה או השיג – הסכם הסולר, הסכם הדולרים, איחוד הפלגים הלוחמים בהנהגת חמאס, ולאחרונה הסכם הגז – לא הרשים אותם. למעשה אמרו לו, הפרגמטיזם שלך לא מילא אחר הציפיות, ולכן דרוש מישהו נחרץ יותר שיאמץ קו לאומני. בתרגום לעברית אפשר לומר כי חמאס זזה ימינה.

בניצחונו על יריבו חסך סנוואר מפלה מעצמו, אבל גם מישראל הוא מנע את קשיי ההתאקלמות של השכן החדש והבלתי מבטיח. ולמרות זאת חשוב לומר, כי השינוי, לו קרה, לא היה דרמטי. הנהגת חמאס בעזה, ובכלל בתנועה הזו, איננה מתנהלת כשלטון יחיד. את ההחלטות הגדולות הם מקבלים יחד בהיוועצות. מילתו של העומד בראש חשובה ולעתים אף מכרעת, אבל רוב ההחלטות מתקבלות בצוות. עוודאללה לא היה יוצא למלחמה נגד ישראל. אבל ייתכן בהחלט שהיה מעמיד אותה ואת עצמו במבחנים שבהם קשה לעמוד.

מפתיע לראות מהיכן נשקפה לסנוואר סכנה. לסנוואר יריבים ואויבים. הנהגת חמאס בחו"ל חותרת תחתיו כל העת ומאיצה בו להסלים את המאבק עם ישראל. הרחוב מאוכזב ממנו, כי לא שיפר את מצבו הסוציאלי. מנהיג הג'יהאד האסלאמי, זיאד נחאלה, בז לו ולגילו הצעיר יחסית (58). עם מכריו המצרים - יחסיו מתוחים. מישראל נשקפת כל רגע סכנה, אם אחד הפלגים ידרדר את הרצועה למלחמה. והנה, הסכנה הגדולה להמשך כהונתו באה מתוך הבית, משורות התנועה, ובהליך דמוקרטי.

מתישהו בקרוב, אולי שבועיים, אולי חודשיים, ייערך בצמרת חמאס הקרב האמיתי לבחירת ראש הלשכה המדינית של התנועה כולה. ח'אלד משעל מתמודד להשיב לעצמו את הבכורה, ומולו רץ הממונה הנוכחי, איסמאעיל הנייה, במאמץ לשמור על כיסאו. הגוף הבוחר מצומצם מאוד, ועל כן ההליך יהיה מהיר. בהצבעה הזו, הכל פתוח.

הברווז מדמשק
ב־18 במאי ימלאו 56 שנים להוצאתו להורג של אלי כהן בדמשק. מפליא כמה יצרים מחלץ סיפורו מן הישראלים גם היום. השבוע אף תפס כותרות ראשיות. ערוץ החדשות I24NEWS בשפה הערבית דיווח על התפתחות משמעותית בחיפושים אחריו. פריט אישי מחפציו נמצא בסוריה. עד שהופרכה בידי לשכת ראש הממשלה, עשתה לה הידיעה כנפיים. למרות זאת, מבקריו של נתניהו האשימו אותו בהדלפת הסיפור כדי לאסוף קולות. אבל לנתניהו או לאנשיו אין קשר לסיפור. זה היה ברווז עיתונאי שנולד בדמשק ומת בירושלים.

ועדיין נותרה תלויה ועומדת השאלה, האם קיים סיכוי להשיב את שרידי הגופה לקבר ישראל. האקלים הביטחוני של 2021 אינו כמו זה ששרר ב־1965. אז המודעות להתייחסות לגופת אויב כאל קלף מיקוח הייתה ירודה. איש לא הקפיד לשמור את הגופות כדי שביום מן הימים הוא יוכל להפיק מהן רווחים. רק בחלוף השנים, והמלחמות, קיבלו גופות חללי אויב ערך.
בעבר טענה סוריה כי פרשת אלי כהן תיסגר רק במסגרת הסכם שלום שיכלול את החזרת אדמת הגולן. כבר עשור אינה אומרת זאת. היא גם אינה מבטיחה דבר תמורת שרידיו של כהן. לו היו בידיה, הייתה מנהלת מיקח וממכר על השרידים, ומקבלת תמורתם שכר נאה. תהיה זו הפתעה רבה אם אכן יימצאו שרידיו באדמת סוריה. שמא נתאכזב, מוטב להתרגל לאמת המרה שלא נזכה להביאו לקבר ישראל.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל