סיפורו של סיינט פטריק מוכר לכל ישראלי חובב שתייה והפך להיות חג כמעט מקומי. למה לא בעצם? נכון, בשנים האחרונות נראה שקצת שהזדקנתי, או שחוגגים את חגו של פטריק הקדוש בקצת פחות התלהבות. אבל היי, למה לא לצאת ברביעי הקרוב, לשתות איזה וויסקי אירי קטן ליד הבירה ולעשות גשר עד יום ראשון?
הירוק היום ירוק מאוד
למי שבכל זאת זקוק לתזכורת: פטריק הקדוש, פטרונה של אירלנד, נחשב לאיש שהפיץ את הנצרות בקרב הפגאנים שחיו על האי והפך אותם לבני תרבות. מספרים עליו כי הוא גירש את הנחשים מאירלנד – עובדה באירלנד אין נחשים. הגיוני יותר שהסיבה לכך היא שהאי התנתק מהיבשת בזמן עידן הקרח ועקב כך לא הגיעו אליו נחשים. אולם, היות והנחש הוא סמל פולחני פגאני, סיפור גירוש הנחשים על-ידי סיינט פטריק מסמל את המרת דתם של הפגאנים באירלנד לנצרות. פטריק הקדוש הסביר את השילוש הקדוש בעזרתו של עלה התלתן וכך הפך התלתן לפרח הלאומי האירי ולסמלו של החג.
סיינט פטריק נפטר ב-17 למארס ובני העם האירי חוגגים לכבודו בכל שנה בתאריך זה. החג, שהופץ בעולם על-ידי המהגרים האירים, שויך במשך השנים לכל מה שהוא אירי, למרות שבמקורו הוא היה יום חג דתי המיועד לתמיכה רוחנית ודתית במיסיונרים שברחבי העולם. כיום מציינים את יומו של הקדוש ברחבי העולם, לאו דווקא אירים בלבד. החגיגות הגדולות ביותר מתקיימות באירלנד – שם הן מקבלות אופי דתי, אך בעולם כולו, בייחוד במקומות בהם קיימת קהילת מהגרים אירים, מתאפיינות החגיגות בתהלוכות בהן שולט הצבע הירוק – צבעה של אירלנד, אירועי מוזיקה אירית וכמובן שתייה כדת וכדין של וויסקי ובירה – שני המשקאות הפופולריים ביותר באירלנד. בחלק מהמקומות, בעיקר בארצות-הברית, נוהגים אף לצבוע את מי הנהרות בירוק.
אחרי שנה ומשהו בהן לא יכולנו לחגוג, זו הזדמנות מעולה לצאת לפאבים, ללבוש משהו ירוק ולשתות בירה טובה: גיניס, אוהרה'ס, מרפיס או סתם לאגר שיעשה לכם שמח. לצד הבירה, כדאי ללכת על וויסקי אירי מהרשימה הבאה.
הענק הירוק
למקפידים: טכנית מזקקת בושמילס לא שייכת מאחר שהיא נמצאת בצפון אירלנד, אבל יש עוד המון דברים טובים לשתות כמו ג'יימסון שבמקור יוצר בדבלין וממשיך למשול בכיפת הוויסקי האירי. עם השנים עבר הייצור של ג'יימסון למזקקה ענקית ומודרנית במידלטון שבדרום אירלנד, ליד העיר קורק, אך מרכז המבקרים נשאר במזקקה המקורית במיקום המיתולוגי: בואו סטריט מספר 7, דבלין.
היישר ממרכז דבלין
המזקקה הבאה עליה נדבר היא 'ליברטיס, מאזור בעל אותו שם בעיר דבלין, שהיה בעבר מרכז תעשיית הוויסקי האירי בערך לפני מאה שנה. בשנת 1976 נסגרה המזקקה האחרונה באזור ורק לפני כמה שנים, כ-40 שנה אחרי הסגירה, נפתחה מחדש מזקקת 'דבלין ליברטיס' עם סדרות וויסקי מצוינות שנקראות: 'דה דבלינר' ו-'אוק דביל' היוקרתית יותר. לערב סיינט פטריק'ס כהלכתו, כל מה שצריך זה בקבוק של 'דבלינר ברבן קאסק' הקליל והמתקתק. המחיר: כ-99 שקלים
הכוכב של אירלנד
כוכבת השנים האחרונות בקטגוריית הוויסקי האירי, שזוכה בפרסים בכל תחרות נחשבת כזאת או אחרת היא מזקקת טילינג על שלל המוצרים שלה. ג'ון טילינג, צאצא למזקקי וויסקי אירי ותיקים, פתח בשנת 1987 את מזקקת קולי'ס, בחצי הדרך בין ג'יימסון לבושמילס, כמעט על הגבול בין אירלנד לצפון אירלנד. ג'ון ייצר כמה מותגים במזקקת קולי והקים לתחייה שמות אירים וותיקים כמו: קילבגן, טירקונל, ג'ון לוק ועוד.
בשנת2011 קיבל ג'ון הצעת רכישה שאי אפשר לסרב לה מתאגיד ג'ים בים, שכללה סעיף שהשאיר ברשותו מלאי די גדול של חביות. או במילים אחרות: האיש מכר את המזקקה אבל השאיר את רוב הסטוק אצלו. כך קרה שביוני 2015 פתחו בניו של ג'ון, ג'ק וסטיבן טילינג את מזקקת טילינג בדאבלין, עם סטוק של חביות מתיישנות ומצוינות. בטילינג מייצרים וויסקי אירי באופן מסורתי, כולל הקפדה על שעורה וגריין בזיקוק פוט סטיל, אבל מחדשים וחושבים מחוץ לקופסה בכל מה שקשור לשימוש בחביות. פרט לחביות הברבן הקלסיות ניתן למצוא במזקקה, ערב רב של חביות מעניינות כמו: שרי, פורט וסוטרן, לצד חביות מעושנות שמגיעות ממזקקות סקוטיות.
אחד מהמצטיינים שזכו בלא מעט פרסים, למרות מחירו הנוח, הוא 'טילינג סמול באטץ'' שמיושן בחביות רום מהקריביים ומקבל בזכותן ניחוחות מתקתקים, בין וניל לפירות טרופיים וסוכר חום, משהו חמאתי מעט ומרקם מלא וטוב, שממש מעלים את 46% האלכוהול בהם הוא מבוקבק. טילינג סמואל באטץ' עם פיניש בחביות רום מניקראגואה אפשר למצוא בחנויות המשקאות ואולי גם במקומות כמו טיב טעם וקשת טעמים. המחיר: 146 שקלים
אז אם בסיינט פטריק'ס הקרוב, לא תמצאו את עצמכם בפאב הקרוב או שהפאב הקרוב עדיין לא מצא מספיק עובדים שיחזרו מחל"ת, קנו לכם כמה בירות איריות או סטאוטים ישראלים ובקבוק וויסקי אירי קל ומאוזן שיגרום ליום שישי הקרוב להתחיל עם חיוך רחב. סליינט!