להקת "שלוה", מעוררת ההשראה והפורצת כל גבול, תורמת גם להעצמת הקשרים עם איחוד האמירויות. זאת, כשהיום (שני) עולה לרשת הביצוע המשותף של חברי הלהקה ושל אמנים אמירתיים - בליווי התזמורת הסימפונית ירושלים, בניצוח גיל שוחט - ל"גשר על מים סוערים", להיטם הנצחי של סיימון וגרפונקל, שאין כמוהו כדי לסמל את גשר השלום שנמתח עם ידידינו החדשים במפרץ הפרסי.
השיר הוקלט במסגרת אירוע הגאלה השנתי של הידידים בארצות הברית של "שלוה", הארגון הגדול והמוביל במזרח התיכון לאנשים עם מוגבלויות ובחסותו של יוסף אל-עוטייבה, שגריר איחוד האמירויות בארצות הברית, מאדריכלי השלום עם ה"איחוד", המצהיר: "הביצוע המיוחד של 'גשר על מים סוערים' מדגים כיצד עלינו להמשיך לעבוד יחד - ללא קשר ללאום, דת או תרבות - לקידום השלום באזור".
עם כל ההתרגשות שבאירוע, השיר נרקם באופן וירטואלי, כששלושה אמנים אמירתיים - שני זמרים ונגן עוד - הוקלטו בארצם. "גם אם לצערנו לא נפגשנו איתם, היה כיף לפעול יחד, בעיקר דרך הזום, עם האמנים מדובאי", אומר שי בן-שושן, מנהלה המוזיקלי ומייסדה של להקת "שלוה". "וואוו, כמה נהניתי מהמקצועיות ומהאכפתיות שהם גילו, כשתוך כדי רצון טוב התגברנו על מורכבות העניין".
בן-שושן אופטימי. "נראה לי שבעקבות עלייתו של השיר לרשת היום, לא רק שניפגש פנים אל פנים עם שותפינו המוזיקליים מהמפרץ, אלא זה גם יעודד שיתופי-פעולה נוספים בין אמנים משתי המדינות", הוא סח.
לדבריו, חברי להקת "שלוה" קיבלו בהתלהבות את ההודעה על עלייתם על גשר השלום. "'זה חלום שהתגשם', אמר טל קימה, אחד משני נגני כלי ההקשה של הלהקה", מספר בן-שושן. "טל יודע המון על דובאי, לאחר שקרא הרבה על המקום הזה מתוך שאיפה להגיע לשם. כשהעברתי לו סרטון על האמירות, הוא היה בעננים".
בל נשכח צלע נוספת במבצע "גשר על מים סוערים". "מבחינה מוזיקלית ההקלטה עם תזמורת ברמה של הסימפונית ירושלים הייתה ל'שלוה' בגדר קפיצה מקצועית חלומית", הוא מציין. "גם בשבילי כמנהל מוזיקלי זה היה כמו חלום להופיע עם הנגנים הכי טובים במדינה. זה היה מרגש איך שהם התייחסו אלינו כשווים אל שווים ולהיות יחד איתם על הבמה".
זה לא קטן עליכם, כמי שהתקבלו בחמימות על-ידי הנשיא טראמפ?
"לא, ממש לא. אני שופט את ההצלחות שלנו קודם כל מבחינה מוזיקלית. היו לנו בשנים האחרונות לא מעט נקודות-שיא, כולל ההופעה באירוויזיון, אבל העיקר הוא שבסיכומו של דבר המוזיקה היא זאת שניצחה. אני מקווה שההקלטה עם הסימפונית ירושלים תוליך לסיבוב-הופעות משותף, בניצוחו של גיל שוחט".
בן-שושן, 39, חולל עם חזונו את הנס ששמו להקת "שלוה". ידוע סיפורו כלוחם "דובדבן", שנפצע בפעילות מבצעית ליד טול כרם. הקמת הלהקה תחת כנפי עמותת "שלוה" הייתה מרכיב חשוב בתהליך החלמתו. "כשהגעתי לראשונה למרכז העמותה בירושלים, ישר חייכתי כשראיתי איזו פעילות מבורכת יש שם", הוא משחזר. "לשמחתי, זכיתי לתמיכת ראש העמותה, קלמן סמואלס, בהקמת הלהקה".
"ההתחלה הייתה קשה", מספר בן-שושן. "לא פעם אמרו לי 'עזוב, צוחקים עליהם' ולא הזמינו אותם להופעות, בעוד שהיום הם מופיעים בלי סוף, כולל בתקופת הקורונה".
יחד עם בן-שושן מונה הלהקה שמונה חברים. המוכרות לקהל הן סולניות הלהקה, ענאל כליפה, לקויית הראייה, שעלתה בגיל שמונה מצרפת ודינה סמטה העיוורת, שעלתה בגיל עשר מהודו. עמן נגני כלי ההקשה טל קימה ויאיר פומברג, המתמודדים עם תסמונת דאון; המתופף יוסף עובדיה, המתמודד עם תסמונת וויליאמס והקלידן לקוי הראייה גיא ממן. איתם על הגיטרה שרה סמואלס, בתו של ראש העמותה.
"הלהקה הופיעה הרבה בחו"ל לפני שהתפרסמה בארץ", מעיד בן-שושן. "אז דחינו פניות מתוכניות ריאליטי, כי רצינו להיות מוכנים הן מבחינה מוזיקלית, הן מבחינה נפשית, כדי שלא ניראה כגימיק. בהתחלה היו שאמרו שאם ניענה, יתפסו אותנו כקוריוז ואחרי תוכנית או שתיים יאמרו לנו 'באיי'".
הקהל בישראל נחשף ללהקת "שלוה" בשלהי 2018, בתוכנית "הכוכב הבא" והתאהב ללא תנאי באנשיה, שהיו מועמדים ודאיים לזכייה לא רק בה, אלא גם באירוויזיון, עד שעלה על הפרק נושא חילול השבת. בן-שושן: "הלהקה מורכבת מדתיים וחילונים גם יחד, כעין ראי של החברה הישראלית. נתתי להם להחליט וכולם החליטו לוותר על ההתמודדות באירוויזיון, העיקר להמשיך להיות ביחד".
"השיא היה בהופעה שלנו בתוכנית האמנותית שם, בידיעה ש-200 מיליון איש בעולם צופים בנו", הוא לא ישכח. "בכל מקום פרסמו אותנו כמנצחים האמיתיים של האירוויזיון והגיעו אלינו הרבה מכתבים מאמהות לילדים בחינוך מיוחד, שבהם הן הודו לנו על מה שעשינו למען ילדיהן מבחינה חברתית. אחת מהן כתבה על בנה, הלוקה בתסמונת דאון, שהיה דחוי על-ידי חבריו, עד שהודות לנו הפך למלך השכונה".
ו...מאדונה?
"פספסנו אותה באירוויזיון ביום, אבל לא נורא, לאחר שהוזמנו להופעות בהרבה מדינות והתקבלנו, כאמור, על-ידי הנשיא טראמפ. אני יכול להגיד לך שיצא לי לטוס עם כל מיני הרכבים, אבל עם החבר'ה של 'שלוה' זה הכי כיף. הם ממושמעים, שמחים ויודעים להודות על הכל".
לדברי בן-שושן, הלהקה המשיכה בפעילותה במידת האפשר גם בתקופת הקורונה: "בהתחלה היה קשה לאנשים שהשגרה חשובה להם, כשבגלל הסגר לא ניתן היה להיפגש. עם הזמן קיבלנו היתרים לקיום חזרות. והתוצאה? - כבר בהופעות שלנו ב-30 החודש בזאפה חיפה ולמחרת - בזאפה ירושלים נבצע שישה שירים חדשים פרי התקופה, כשיוצרים מהשורה הראשונה כמו קובי אשרת, נעם חורב ואבי אוחיון, נרתמו לכתוב לנו שירים".
והחלום?
"להמשיך להפיץ בעולם הן את המוזיקה שלנו והן את המסר למען האנשים עם מוגבלויות".
לבסוף, מפליא איך בן-שושן מצליח לשמור על צניעותו לאחר מסע הישגיו עם "שלוה". כשאני מעיר לו שהוא ראוי לפרס ישראל על פועלו, בן-שושן איננו מתבלבל ואומר: "אם מגיע איזשהו פרס, אז לכל הלהקה, לא רק לי. אלמלא חברי הלהקה, אני לא יודע איך הייתי לוקח את הפציעה שלי ומתגבר עליה".