התמודדות עם משברים, במיוחד בממדים של משבר הקורונה, עלולה להוביל חברות ומדינות למעגל קסמים של התנהלות הישרדותית, אשר בעקבותיו נזנח הטיפול במשימות ואתגרים לאומיים שעמדו בפניהן טרם פרוץ המגיפה. דוגמה לכך בישראל היא סוגיית שילובם של חרדים באקדמיה ובתעסוקה.

סקר שפורסם בימים האחרונים על ידי הליגה נגד השמצה חשף מציאות עגומה שבה רק 31% מהאוכלוסייה בישראל חושבים שהחרדים הם חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. הנתון המקביל בשנת 2019, לפני פרוץ מגיפת הקורונה, עמד על 43%. לכך יש להוסיף את העובדה שאנו בעיצומה של מערכת בחירות, אשר במסגרתה בוחרות מפלגות רבות לתקוף את הציבור החרדי בצורה משולחת רסן, בניסיון לקושש עוד מספר קולות.

מכאן עלולה להיות קלה הדרך לזניחת התוכניות לשילוב חרדים בחברה, באקדמיה ובתעסוקה, כמו גם לקידום מהלכים אשר יעמיקו את השסע ויפגעו משמעותית בהישגים הרבים שהושגו בשנים האחרונות. דוגמה למהלך אפשרי כזה היא כפיית לימודי ליבה על מוסדות הלימוד החרדיים בטענה שללא לימודי ליבה, משימת שילוב החרדים באקדמיה ובתעסוקה היא בלתי אפשרית.

הטענה העומדת בבסיס המהלך סותרת את המציאות בשטח, שלה אנו עדים במרכז האקדמי לב. מדי יום הסטודנטים והסטודנטיות החרדים שלנו, שלומדים לתארים במקצועות ההנדסה, מדעי המחשב, הניהול והבריאות, מוכיחים שניתן לגשר על הפער ולעמוד באתגרי התואר, הודות למכינות קדם־אקדמיות לצד מעטפת סיוע וליווי המותאמים לצורכיהם, וזאת בלי להתפשר על רמת הלימודים האקדמית. מבחן התוצאה מדבר בעד עצמו – אלפי בוגרים חרדים, גברים ונשים כאחד, משתלבים בארגונים המובילים בתעשיית ההייטק, מערכת הביטחון והמשק כולו.

לא אטען כי אילו היו זוכים הסטודנטים החרדים לבסיס ידע רחב יותר בשנותיהם הצעירות, הדבר לא היה מבורך ומביא לתוצאות מהירות יותר. אולם כל ניסיון לכפות זאת עליהם, בין שעל ידי חיוב ישיר של לימודי ליבה, ובין שבאופן עקיף על ידי שלילת מימון ממוסדות חרדיים, נדון מראש לכישלון.

מוטלת עלינו כמדינה וכחברה חובה לכבד את אמונתו של הציבור החרדי ובחירתו באורח חייו, תוך התוויית מדיניות וקידום מהלכים שלא יעמיקו את השסעים הקיימים, אלא יבנו גשרים לצמצומם. מתן פתח למהלכים פוגעניים מסוג זה כלפי החברה החרדית לא רק שיהיה בכייה לדורות עבור החברה הישראלית, אלא יהיה בו כדי לפספס חלון הזדמנויות משמעותי לשינוי אשר נוצר בשל משבר הקורונה מתוך תוכה של החברה החרדית, כפי שמעידים נתוני שנתון החברה החרדית האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מהדוח עולה כי לצד מציאות קשה שבה 42% מכלל חולי הקורונה שאובחנו בישראל מאז פרוץ המגיפה היו חרדים, חלה קפיצה משמעותית בשיעור הגולשים החרדים באינטרנט. כמו כן, שיעור הלומדים לתארים מתקדמים עלה בצורה דרמטית ועומד על פי חמישה מאשר בשנת 2010, והסטודנטים החרדים פונים פחות למקצועות המשפטים והחינוך ויותר לתחומי מדעי החברה, מדעי המחשב והטבע.

בבחירה בין שימוש במשבר הקורונה כמקפצה וזרז לשילוב החברה החרדית באקדמיה ובתעסוקה, לבין הפיכתו לכלי פוגעני לניגוח ופילוג, חשוב שהחברה הישראלית ונבחרי הציבור שבראשה יזכרו שלפנינו משימה לאומית, חברתית וכלכלית מורכבת. על כן נדרש מאיתנו לבחור באפשרות הראשונה, למען העתיד של כולנו. 

הכותב הוא נשיא המרכז האקדמי לב