1. משה דיין טבע בזמנו את הביטוי “בחור טוב במובן הרע של המילה”. אבל כשאמרו בצבא ואומרים היום על בני גנץ שהוא בחור טוב, הכוונה היא למובן הטוב של המילה. אפשר להניח שהכינוי הזה אף סייע לו ולשותפיו להנהגת כחול לבן, הרשימה שהוביל בבחירות הקודמות. עכשיו, לאחר התפרקות השותפות הזאת, התואר בחור טוב נותר, אבל אינו מגן על גנץ מפני פשיטת רגל פוליטית. הסקרים אינם מנבאים לו הצלחה בבחירות הקרובות. אחוז החסימה מאיים עליו. התברר שלהיות בחור טוב זה לא יתרון בחיים הפוליטיים. להפך, זה אפילו חיסרון. בוודאי כשאתה צריך להתמודד ולהיאבק כל הקדנציה בבחור לא כל כך טוב ולא כל כך הגון, או בפי גנץ שלשום: “הזבל הזה”. אין צריך לומר שהבחור הטוב חזר בו מיד.
 
2. יאיר לפיד, כך פורסם בראשית השבוע, איחל החלמה מהירה לשרה נתניהו שעברה ניתוח אפנדיציט. גונב לאוזני שכאשר שמעה הגברת את זה, הוחמר מצבה וביבי התפלל שלא יגיעו איחולים כאלה גם מאיילת שקד ונפתלי בנט. “זה או אני או לפיד”, הוא הבטיח לה. מבית החולים נמסר שהיא התאוששה ומחלימה. רפואה שלמה.

יו''ר יש עתיד יאיר לפיד (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)
יו''ר יש עתיד יאיר לפיד (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)

3. נקלעתי שלא בטובתי לשידור תעמולת בחירות בטלוויזיה ולא הבנתי מה אני רואה. מיהם כל האנשים האלה המופיעים שם ומבטיחים לנו נסים ונפלאות שהם יחוללו בכנסת הבאה? איך בכלל יגיעו אליה? ואם בנס יגיעו, הרי כל מה שמבטיחים במערכת בחירות ראשי מפלגות מוכרים ומנוסים אינו מתקיים בדרך כלל, אז אלה? בעברית צחה קוראים לזה שיגעון גדלות.

4. מרב מיכאלי, מנהיגת מפלגת העבודה, לבושה שחורים בדרך כלל. לא ברור על מה או על מי היא מתאבלת, אם בכלל. אולי עכשיו, לאחר שחילצה על פי הסקרים את מפלגתה מבור תחתיות והרחיקה אותה מאחוז החסימה המאיים, תחיה גם את לבושה בצבעים יותר מגוונים ומשמחים. אומרים שמיכאלי היא גולדה מאיר מודל 2021, ואכן, גם גולדה הייתה אפורה למדי בלבושה. אבל נניח ללבוש, מי שאינה נועלת נעלי גולדה, מין נעליים כבדות נטולות עקב, אינה יכולה להתחזות לגולדה.

מרב מיכאלי בכנס מעריב (צילום: מרק ישראל סלם)
מרב מיכאלי בכנס מעריב (צילום: מרק ישראל סלם)

5. קצת היסטוריה של בחירות: פגישתי הראשונה עם מנחם בגין, מפקד האצ”ל ומנהיג תנועת החירות, הייתה כשהייתי ילד־נער, ערב הבחירות לכנסת השנייה (1951). כמו ילדים אחרים, גויסתי גם אני בידי המפלגה של הוריי, הפועל המזרחי, לחלק לבאים להצביע באחת הקלפיות פתק הנושא את אות המפלגה, האות ו”ו. הקלפי “שלי” הייתה ממוקמת באולם הכניסה של בית מגורים בתחילת רחוב דיזנגוף בתל אביב. בגין גר בקרבת מקום, וכשבא להצביע זינקתי אליו – אז לא היה מוקף מאבטחים – ותקעתי לידיו את הפתק ו”ו. הוא הציץ בו, תחב אותו לכיסו, החליק על ראשי בחיוך ואמר: “לא אוכל לצערי להצביע ו”ו כי התחייבתי כבר לפתק חי”ת. אולי בפעם הבאה”. אין צורך לומר שלא הייתה הפעם הבאה.

6. ומבחירות לבחירות: בחודש יולי הקרוב יסיים נשיא המדינה ראובן ריבלין את תפקידו, והכנסת תצטרך לבחור נשיא חדש. נשיא, או שמא נשיאה? כן, אני סבור שהגיע הזמן שאישה תכהן בתפקיד רם ונישא זה. הייתה לנו ראשת ממשלה, הייתה גם יו”ר לכנסת, היו ויש נשיאות בית המשפט העליון, אז מדוע לא נשיאת המדינה? יש לי גם מועמדת מתאימה: ציפי לבני, שהייתה בעבר חברת כנסת, שרת המשפטים ושרת החוץ, וקודם לכן גם שירתה במוסד. בבחירות לכנסת ה־18 אף קיבלה מפלגת קדימה בראשותה 28 מנדטים – מנדט אחד יותר מהליכוד בראשות נתניהו – אך לבני לא הצליחה להקים ממשלה. כן, אני יודע שעלה שמה של מרים פרץ ששכלה שני בנים בצה”ל כמועמדת לנשיאות. אבל אני סבור שנשיא או נשיאה, אף שעיקר תפקידם הוא ייצוגי במהותו, צריכים להיות גם בעלי ניסיון פוליטי וציבורי, שכן במצבים מסוימים הם נדרשים להתערב ולהכריע בנושאים פוליטיים, למשל אחרי בחירות או בעת משברים. ללבני יש ניסיון כזה.