במשך שנים מלחמת לבנון הראשונה הייתה פצע פתוח לרבים. לא מדברים. לא משתפים. שומרים בפנים. וכך גם כל מה שקרה שם אחרי המלחמה ועד היציאה של ישראל בשנת 2000. למעשה, עד היום רבים מהלוחמים שהיו שם נושאים על גבם את עול המלחמה והמערכה.

רוב הציבור בישראל לא ידע מה באמת קורה מעבר לגדר, על אדמת הארץ היפה והמדממת ששמה לבנון. קבוצת פייסבוק שנפתחה עבור ועל ידי הלוחמים שהיו שם, העלתה את המודעות לכאב של לוחמים רבים, שלא היה להם את המקום לחלוק ולדבר. שם גם החלה היוזמה המדהימה לצאת למאבק לקבלת הכרה מצד צה״ל והמדינה במלחמת לבנון הראשונה ובלוחמיה. יוזמה זו הסתיימה בהחלטה המבורכת, שהתקבלה לאחרונה, על הענקת אות המערכה.

כמפקד שנלחם בלבנון מעל ל־20 שנה בשלל תפקידים - ממפקד מחלקה ועד מפקד יק״ל (מפקד עוצבת לבנון), ובהם תפקידים כגון מפקד סיירת גולני, מפקד שלדג, מג״ד 51, מח״ט גבעתי, ואחריות לזירת מבצעים מיוחדים באזור הביטחון - יצא לי להכיר ולהוקיר את פעילותם של כל חיילי ויחידות צה״ל בלבנון. מי כמוני מברך על כך שהוחלט לעשות עמם צדק ולהעניק להם את אות המערכה.

המערכה בלבנון הייתה קשה מנשוא ושונה משאר מלחמות ישראל בשל אורכה הבלתי נסבל, המספר הרב של הקורבנות והפצועים, המעורבות של היישובים האזרחיים לאורך גבול הצפון והמורכבות של השהייה באזור הביטחון על כל אזרחיו וחייליו (צד״ל). זו ממש לא הייתה מערכה של זבנג וגמרנו, וגם לא מלחמת אין ברירה. הלחימה נמשכה שנים רבות וארוכות, גבתה מחיר יקר מנשוא ודרשה מהלוחמים ומהיחידות לשוב פעם אחרי פעם לשדה הקרב ולביצה הלבנונית כדי לבצע את הפעילות המבצעית ולספק הגנה על יישובי הצפון תוך סיכון רב וחשיפה לקורבנות בגוף ובנפש. בחלק מהזמן שכוחות צה״ל שהו בלבנון, הלך והתבהר לכולנו שאין קונצנזוס בעם, וגם לא בדרג הפוליטי, להמשך השהייה בלבנון, ולכן עבור הלוחמים אשר סיכנו את חייהם בלחימה ובשהייה באזור הביטחון, הקושי והעומס, והידיעה שאין תמיכה מלאה בהמשך פועלם בשדה הקרב מהבית, היו כבדים מנשוא.

רפול ושרון במלחמת לבנון הראשונה (צילום: ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון)
רפול ושרון במלחמת לבנון הראשונה (צילום: ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון)


הענקת האות באה מאוחר מדי, אך במקרה זה בהחלט עדיף מאוחר מלעולם לא. מדובר בהחלטה חשובה שמבטאת את ההוקרה של המדינה לאלפי הלוחמים שהשתתפו במלחמה הקשה והמאתגרת הזו. רבים מאותם לוחמים חווים עד היום מצבי פוסט־טראומה קשים. אני רוצה להאמין שהכרת המדינה בתקופה זו כמערכה/מלחמה תשפר את יכולתם להתמודד עם האתגר הנפשי.

תקוותי שנשכיל ללמוד את לקחי המלחמה הנוראה הזו ולא נחזור על שגיאותינו בעתיד. הענקת האות לאלפי הלוחמים והמפקדים אשר חוו את הלחימה בלבנון על בשרם ונפשם - חשובה ונכונה הן במישור היחסים בין המדינה לאזרחיה ולוחמיה והן ביחסים שלנו כאומה וכעם, בין אדם לחברו ובין הציבור למגיניו שמוכנים להקריב את חייהם למען מטרה נעלה יותר. 


הכותב הוא חבר תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל. כיהן כתת־אלוף בצה"ל