“אנה פרנק – יקומים מקבילים" הוא ניסיון לתפוס את הבלתי נתפס

"אנה פרנק - יקומים מקבילים", יום רביעי, 7.4, 22:30, יס דוקו, יס VOD

הסיפור “אנה פרנק - יקומים מקבילים" הוא סיפור ה"מה היה אילו". מה היה קורה אילו הנאצים לא היו מאתרים את מקום מחבואה של משפחתה של אנה פרנק. מה היה קורה אילו המשפחה הייתה שורדת עד תום המלחמה, אנה הייתה ניצלת וחיה חיים נורמליים ככל שניתן, נושאת עמה את טראומת המלחמה. הסיפור מוגש דרך סיפורן של חמש נשים, בנות גילה של אנה, כיום בנות 90 ויותר, לפחות אחת מהן פגשה את אנה במחנות, אלא שהן שרדו. יצאו מהמחנות בחיים, חזרו לארצותיהן, חלק היגרו לארצות הברית ולישראל, הקימו משפחות, זכו לנכדים ולנינים, ניצחו את הנאצים במלחמה הזו.

במקביל, ובאופן מעט מאולץ, נקראים בידי השחקנית הלן מירן קטעים מיומנה של אנה, שכתבה במחבוא באמסטרדם. נערה צעירה אחרת, בת הזמן הזה, משוטטת בברגן בלזן - המחנה שבו מתה אנה מטיפוס הבהרות - וכותבת שאלות בתוך הסמארטפון שלה לאנה המתה. סמליות יש כאן בשפע.

הסרט הוא זווית - עוד זווית - לנסות לתפוס את הבלתי נתפס. למי שרוצה וצריך המחשה נוספת הייתי ממליץ יותר על “בחירתה של סופי".
ברוח הזמן הזה, כשהשואה הולכת ומתרחקת מאיתנו, אנחנו זקוקים למהלומות זיכרון ממוקדות יותר מ"אנה פרנק - יקומים מקבילים". אפשר להניח שהאומה הרותחת שקמה מתוך האפר וההריסות, המסוכסכת בינה לבינה, אולי לא הייתה משמחת את אנה ומיליוני הנרצחים. השואה מחרידה, חד־פעמית, ועלינו מוטלת החובה הקטגורית לזכור אותה, וגם למנף אותה, באופן שיניע אותנו למקום אנושי ומתוקן יותר.

בלתי אפשרי לצרוח כאן “נאצי" עשרות פעמים ביום, החל מהפגנת חרדים בכיכר השבת, דרך מריבת חברי כנסת ועד ויכוח נהגים בכביש. לא חומרת הצעקה צריכה להיות זו האוסרת אותה אלא הרצון והנכונות להשתמש בה כבמטבע עובר לסוחר. בארץ מתוקנת הזיכרון ומסקנותיו הבלתי נמנעות היו מפעפעים כאן ביומיום, מנחים את התנהגות הכלל, ומאפשרים קבלת חיי האחר באופן נורמלי ככל שניתן. במקום זאת יש לנו מה שיש לנו. לא צריך הרבה - רק לפתוח חלון ולהביט במתרחש בחוץ. אם אנה פרנק הייתה יכולה להציץ רגע החוצה להוויה הישראלית, לא מן הנמנע שהייתה סוגרת את החלון.