מופע האונליין של נגה ארז הזכיר שמדובר בתופעה שטרם הייתה לנו כמותה

נראה שבין האפקטיביות של החיסונים, האבטלה הגואה ותוצאות הבחירות – גם השם "נגה ארז" הפך לאחד הדברים הכי מסקרנים ומעוררי שיח שנצפו פה בשנה המוטרפת הזו. זה התחיל עם Views"", הסינגל ששיחררה בפברואר אשתקד, רגע לפני פריצת המגפה בישראל, והמשיך לשגרה של שחרורי סינגלים מוצלחים במיוחד שהגדילו את ההייפ סביבה בקצב אספוננציאלי. 

הדיבור הגיע לשיאו סביב שלושה אירועים מרכזיים שהתרחשו ממש בחודש האחרון, בסדר כרונולוגי: הוצאת האלבום KIDS שזכה לשבחים בארץ ובעולם, הפרגון המפתיע מהתומך הנלהב פיניאס אוקונל (אח של בילי אייליש ומפיק מוזיקלי נחשב ועטור פרסים) ומופע האונליין שהשיקה ב1-2 באפריל שאפשר לכל המעריצים מרחבי הגלובוס לחגוג איתה את האלבום החדש. כל אלה הקפיצו את מעמדה, גרמו לחשבון האינסטגרם שלה לנסוק והפכו אותה לשם חם במיוחד לא רק בסצנת האינדי העולמית – בה היא כבר ישות מוכרת מאוד בשנים האחרונות, אלא לכוכבת פופ מן המניין.

בתוך כך, נראה כי בהתחשב בנסיבות, השקת מופע אונליין הייתה צעד מתבקש מבחינתה של ארז. על אף שבארץ כבר חזרו ההופעות במתווה מסוים, פלח לא מבוטל בכלל מקהל מעריציה של ארז נמצא ברחבי העולם – מקסיקו, צרפת, גרמניה, ארה"ב והרשימה עוד ארוכה – וכדי לשמר את הגל והדיבור סביבה גם מעבר לים, כנראה שמופע סטרימינג הוא הפתרון האידיאלי, במיוחד אם הוא עשוי היטב. במקרה של ארז – זה אכן מה שקרה.

אני מוכרחה להודות, צפיתי כבר בלא מעט מופעי אונליין בארץ ובעולם אבל הקונספט של המופע של ארז שונה, אולי אפילו קצת קשה לעיכול בהתחלה: כל שיר מבוצע כמו קליפ MTV, חמושים בצילום וכוריאוגרפיה יוצאים מן הכלל (מי ידע שהיא יודעת לרקוד ככה?) אך בין הנאמברים אנחנו נחשפים למעברים ולהכנות שבין השירים, משל היינו פועלי במה העומדים בצד, מה שמעט פוגם בחוויית הצפייה החלקה והזורמת. הדיסוננס הזה עלול קצת לבלבל, אך תוך כמה דקות נשאבים לפורמט ומבינים שהנוסחה הזו בעצם מציגה את כל הצדדים של נגה ארז ומגישה אותה לצופים אותנטית, כמה שאפשר: 

מצד אחד פרפורמרית מעולה ומקצועית ומצד שני, בחורה צעירה, נרגשת ומתלהבת שמחפשת את הכפיים של הרקדנים, ששימשו גם כקהל לעתים, כדי להידבק באנרגיה שלהם. 

ההופעה נמשכה קצת פחות מ-50 דקות והכילה כמעט את כל השירים מהאלבום, בתוספת כמה שירים מהאלבום הקודם. הנאמברים, ללא יוצא מן הכלל, נטפו מקצועיות ובין אם הכילו את הרקדנים או שארז הייתה לבדה על הבמה, לא היה אפשר להוריד את העיניים מהמסך. בלטו באיכותם "Fire Kites" ו "Dance While You Shoot" שפיזית גרמו לי לקום מהספה ולרקוד לעצמי בבית, "End Of The Road", שבעיניי הוא לגמרי השיר הטוב באלבום ו""Story, שבו רוסו, המפיק המוזיקלי והשותף ליצירה, לוקח חלק של ממש גם בשירה, והשניים סיפקו נאמבר מקסים וחצי תיאטרלי שהיה ממש כיף לצפות בו.

יצוין גם "Switch Me Off", שהיה אתנחתא לביטים ולבלאגן והזכיר כמה ארז מגישה מצוינת, ושהמילים שלה מצליחות לחדור גם דרך כמה וכמה מסכים שמפרידים בינה לבין שאר העולם.  

זה לא שהייתי זקוקה למופע האונליין הזה בשביל להבין את זה, אבל הוא ללא ספק הוכיח בפעם המי-יודע-כמה שאין לנו עוד משהו בארץ כמו "נגה ארז". שילוב של כישרון אדיר, הפקה מצוינת, מסרים נוקבים, סטייל ייחודי ואטיטיוד לא חשוף ומשתפך מדי כמו שאנחנו רגילים. תגידו שיש כבר אחת כזו, בילי אייליש, שמה, ואתם לא לגמרי טועים – אבל על כך אפשר לומר שני דברים: האחד – ארז בת ה-31 ידועה בסגנון שלה והחלה לחרוש במות בפסטיבלים בעולם עוד בטרם אייליש הוציאה את ה-EP הראשון שלה; ושנית – אני מעודדת כל אמן לקחת השראה מהיוצרת האמריקאית שהספיקה לשבור כל שיא אפשרי עוד לפני שהגיעה לגיל שבו אני עמדתי בח' בטירונות וקראתי "הקשב!".

אני יכולה לחשוב על דברים שאפשר לשפר במופע האונליין, כמו יותר וידאו ארט, אולי גם החלפת תלבושות או שיח קצת יותר חשוף על השירים, בטח כשהושם דגש כל כך ניכר על האותנטיות – אך בכנות, כולי תקווה שלארז ורוסו לא יהיה זמן ליישם את הנקודות הללו, כי הם פשוט יהיו עסוקים בלכבוש את הבמות הכי גדולות בארץ ובעולם. יאללה, It's about time.