הגיעה העת לשילוב בחינוך. בין מערכות בחירות, דיבורים על שוויון ואחדות, הגיע הזמן למעשים. מערכת החינוך עדיין אינה מכינה מספיק את הילדים בחינוך הנורמטיבי לקבלת ילדים מהחינוך המיוחד, ולחלופין לא חושפת מספיק את תלמידי החינוך המיוחד לאינטראקציה עם תלמידי החינוך הנורמטיבי כהכנה ל”חיים האמיתיים”, מחוץ למעטפת הרכה של החינוך המיוחד. ההפרדה בין בתי ספר ייעודיים לחינוך מיוחד יוצרת ריחוק בין האוכלוסיות והיעדר מפגש בין השתיים.

תלמידי החינוך המיוחד, הלומדים במסגרת הייעודית להם עד גיל 21, מקבלים יחס מותאם ואישי. אין ספק שהצוות החינוכי עושה עבודת קודש ומשקיע בהם לילות כימים, אך ניכר כי אותם תלמידים רואים לאורך רוב שעות היום רק את חבריהם למסגרת, ולעתים גם בשעות הצהריים נמצאים רק בתנועות נוער ובמועדוניות מותאמות. בחלק מבתי הספר הנורמטיביים, הכוללים כיתות שילוב לילדים עם צרכים מיוחדים, אמנם קיימת אינטראקציה בין האוכלוסיות, אך ניכר שעיקרה יחסי חונך־חניך או “אח גדול”.

התפיסה הזו צריכה להשתנות, זה יכול לעבוד אחרת. קחו את מודל בתי הספר שמלווה ארגון “אלומות אור”; למשל כפר הנוער החקלאי כדורי, הכולל בית ספר תיכון, משק חקלאי, פנימייה, ואת בית ספר בנימין רוטמן כדורי, שהינו מרכז חינוכי מוביל למתבגרים עם אוטיזם, המקדם פיתוח ידע, התמקצעות וחדשנות בתחום. תלמידי בנימין רוטמן כדורי משלבים ביומיום שלהם מגוון פעילויות משותפות עם תלמידי תיכון כדורי, תשתיות משותפות ואינטראקציה שוטפת עם תושבי הכפר והתלמידים. כמוהם גם תלמידי כפר הנוער אשל הנשיא, הכולל גם הוא בית ספר תיכון אזורי, פנימייה, משק חקלאי, ואת בית הספר בנימין רוטמן אשל הנשיא לילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. כלל תלמידי הכפר חולקים חדר אוכל משותף, יוצאים לטיולים יחד, מקיימים קבוצות למידה משותפות, ובעצם חיים, לומדים ועובדים יחד. אנו קוראים לגישה זו “חיים משותפים”, והיא עובדת בהצלחה רבה גם במקומות נוספים, בין היתר בחוות הנוער הציוני שבירושלים.

בימים אלו של חודש המודעות לאוטיזם, ועם חזרתה של מערכת החינוך הכללית לפעילות בית ספרית אחרי תקופה ארוכה של למידה מרחוק, אנו יוצאים בקריאה לאפשר ליותר מסגרות בחינוך המיוחד לקיים אינטראקציה עם תלמידי החינוך הנורמטיבי, ולא פחות חשוב מזה, לחשוף את תלמידי החינוך הנורמטיבי לתלמידי החינוך המיוחד. אפשר לעשות זאת, על ידי שיתוף פעולה נכון, הכלה, רגישות ומחויבות אישית. כך תהפוך החברה שלנו לסובלנית ומקבלת הרבה יותר, וילדי החינוך המיוחד יקבלו חוויית למידה משמעותית, שתכין אותם באמת לחיים מחוץ למעטפת המגוננת בגיל 21.

חינוך הוא הבסיס להכל. משרד החינוך צריך להשקיע משאבים נוספים כדי לאפשר לתלמידי החינוך המיוחד ותלמידים עם אוטיזם בפרט לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. העבודה עוד רבה. זה לא תפקידם הבלעדי של עמותות וארגונים, זהו צורך הכרחי עבור כל ילד וילדה במדינת ישראל. 


הכותב הוא יו"ר ארגון “אלומות אור"