שאלה לזוכי פרס ישראל, אלה שהזדעזעו מפרשת פרופ' עודד גולדרייך: מדוע כתבתם מכתב מחאה, אך לא קמתם והודעתם שתסרבו לקבל את הפרס ביום העצמאות, בגלל "עיכוב" הפרס לעמיתכם הנ"ל, לדרישת שר החינוך הכושל ולפי החלטה תמוהה של בג"ץ?

בפברואר 2015 הייתי מועמד לאחד מפרסי ישראל, כשהנתניהו התערב במנגנון ודרש לסלק שלושה חברי ועדה מתחומי הספרות והקולנוע, הפרופ' אבנר הולצמן ואריאל הירשפלד ומפיק הסרטים חיים שריר, שלא באו לו בטוב, כי "לעתים קרובות מדי נדמה שחברי הוועדה הקיצוניים מחלקים את הפרסים לחבריהם", כדבריו. קמנו אז, רבים מחברי הוועדות ומהמועמדים לפרס הלאומי והסרנו את מועמדויותינו, במחאה על התערבותו הגסה. זה היה חלק מהמתקפה שלו, כבר אז, לכיבוש מעוזי המחשבה, ההשפעה והתקשורת.

אני זוכר שהנשיא ריבלין התקשר לנסות ולשכנע אותי (ובוודאי פנה גם לאחרים) לבטל את הביטול, לאחר הסערה הציבורית שקמה. לא הסכמתי. אמרתי אז (אם אורשה לצטט את עצמי), ש"המעשה נועד לחזק את שליטתו והכוונתו המעוותות של ראש הממשלה במוקדי ההשפעה והעשייה התרבותיים, כולל התקשורת. סילוקם של שופטים והתפטרות מועמדים הופכים את האירוע לפוליטי, ז'דנוביסטי ושקרני, ואת מועמדותי לבלתי אפשרית".

ובחזרה לעכשיו: איך, למרות ההחלטה המוּטה של בג"ץ, איך זה שאיש מכם, הזוכים בפרס השנה, לא אמר: "אני לא חלק מהמשחק המסוכן הזה, שפוגע בחופש הדעה והמחשבה ובניסיון להעדיף הדרה פוליטית על הישגים אישיים וציבוריים רבים ומוכחים"? הרכב של שלושה משופטי בג"ץ החליט "לדחות" את מתן פרס ישראל לפרופ' גולדרייך על הישגיו בתחום המתמטיקה ומדעי המחשב, כדי שחלילה לא יעלה עמכם, הזוכים האחרים, לטקס הלאומי השנתי, ילחץ את יד ראש הממשלה (העומד למשפט פלילי בשלוש עבירות) ואת יד שר החינוך (שגם עברו מלוכלך בחשדות לעבירות קרקע). והכל עד שהשר גלנט יחפש וימצא התבטאויות מרשיעות של פרופ' גולדרייך נגד הכיבוש, ההתנחלויות או אוניברסיטת אריאל.

החלטת בג"ץ זו תיצור תקדים ביביסטי למהדרין. האם מעתה יהיה לגיטימי לבדוק ולחקור בעברו של כל חבר ועדה או מועמד לפרס ממלכתי מה דעותיו הפוליטיות ומה אמר, כתב או חשב לפני תרפפ"ו שנים על השלטון ודרכיו? האם תוכל ועדה מטעם לפסול את מועמדותו – כי הישגיו בתחומו, תרומתו למדינה ואפילו לעולם אינם שקולים לסכנה שבמחשבתו החופשית, שאינה תואמת את מחשבת השלטון?

"גורמים אנטי־ציוניים", קבע הנתניהו, בהסתערותו על חברי הוועדות והמועמדים לפרס ישראל לפני שש שנים. אחר כך החל האיש של האישה מבלפור להשתלט באסטרטגיית העכביש שלו על אמצעי התקשורת. ראו את מצדדיו שנשתלו במערכות חדשות ואת חותמו בתיקי 2000 ו־4000. הוא ושלוחיו המשיכו בהשתלחויות שנאה ואיום ובהפצת פייק־טינופים על שומרי החוק ועל מבקרים ומתנגדים לגיטימיים. ראו את עושי דברו שהוצבו בכל צומת של אחריות והחלטות ואת ניסיונותיו הבוטים והמאיימים לשבש כל מהלך תקין וחוקי במדינה, כדי להביאה לכאוס שלטוני וחברתי.

כל זה מתחבר למשטרתוחנה האלימה, שמכה באכזריות את ח"כ עופר כסיף ונעלמת כשהרב אשרמן מוכה במקל בידי מתנחלים רעוּלים ורעילים, או כשהפשיעה משתוללת במגזר הערבי והבדואי. הכאוס החברתי־שלטוני־פוליטי עוזר לנאשרה"מ: לעצור / לדחות / לאייד את משפטו.

לכך הוא זקוק לממשלה, חצי מלכותו עבור ממשלה, ולו ממשלת מיעוט, ממשלת חֲטַף־פַּתָּח־סַָגר, שתוביל לבחירות חמישיות, לסילוק גנץ החליפי ולגיוס בחנופה / בהבטחות / בשקרים את בנט־עבאס־סער־סמוטריץ', שיתמכו בחוק ההתגברות / הצרפתי / החנינה / או בעסקת בזק לנשיאות. וגם כאן, אף אחד לא ממש קם לעצור אותו, לפני שיהיה מאוחר.