בישראל יש אלפי חיילים בודדים שמסיבות שונות לא נמצאים בקשר עם משפחותיהם. כך על פי "המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין" והתוכנית לחסרי עורף משפחתי הפועלת במסגרתו ללא כל הכרה או תמיכה מצד מוסדות המדינה וצה"ל. חשוב לדעת: בניגוד למה שניתן לחשוב, רוב החיילים הבודדים הם לא כאלה שהגיעו מיהדות התפוצות מתוך ציונות לבוא ולשרת את המדינה, אלא צעירים ישראלים, ואם רובם אינם מוכרים רשמית ככאלה - רבים מהם משרתים שירות משמעותי כלוחמים ותומכי לחימה.

השבוע יצא המרכז במבצע התרמה מיוחד, בשל הצרכים ההולכים וגוברים לסייע לעוד ועוד חיילים במסגרת התוכנית, התומכת בהם מגיל גיוס ועד חמש שנים משחרורם. מדי שנה מסייע המרכז לכ־1,000 חיילים בודדים, וזאת רק מכספי תרומות. חלקם חרדים שיצאו מהקהילה והמשפחה מסרבת להכיר בהם, וחלקם צעירים בסיכון שבאים מרקעים שונים. אותם חיילים אומנם מוגדרים כ"חסרי עורף משפחתי", אבל לא מקבלים כל סיוע משמעותי בתנאי שירות או בשכר מצד הצבא.

בשיחה עם "מעריב" מספר מייסד המרכז ורכז החיילים בעמותה ציקי אוד, המכונה כבר שנים בקרב בוגרי העמותה "האבא של החיילים הבודדים", על מטרותיה: "החזון של מייקל לוין ז"ל, שאותו הכרתי שנתיים לפני שנפל במלחמת לבנון השנייה כבחור צעיר שעלה ארצה לבדו, הוא בדיוק מה שאנחנו מנסים בעמותה שהקמנו אחרי מותו לעשות ביום יום. הוא, כחייל בודד בעצמו, הבין שיש צורך לחיילים בתחושת בית, שגם מי מהם שמקבל תנאי שירות של חייל בודד לא יכול לקבל מהמערכת. הוא פנה אליי עם הרעיון כי כבר אז, לצד עבודתי בסוכנות היהודית, עסקתי בהתנדבות בנושא הזה".

מיכאל מייקל לוין נהרג מלחמת לבנון השנייה (צילום: באדיבות המשפחה)
מיכאל מייקל לוין נהרג מלחמת לבנון השנייה (צילום: באדיבות המשפחה)


לדברי ציקי, "עם השנים התברר לי ההיקף המדהים של חיילים שפונים לעמותה לעזרה בכל שנה ושכלל לא מוכרים על ידי הצבא כחיילים בודדים, משמע שהם לא מקבלים כל סיוע בתנאי שירות או תוספת שכר לצרכיהם. מדובר באלפי צעירים שאין להם בית לחזור אליו מהבסיס, פשוטו כמשמעו, ורובם נולדו וגדלו כאן בישראל. עצוב לי שמבחינת צה"ל אם אתה חייל ישראלי ויש לך בן משפחה בארץ אז אתה לא בודד. זה הקריטריון הנוקשה המרכזי, אבל המציאות שונה בתכלית".

"יש לי חייל שאמא שלו מתקשרת אחת לחודש לילדיה לדרוש בשלומם, אבל היא לא תומכת בו בשום צורה כי היא חרדית והוא נפלט מקהילה שלו בגלל שהחליט לשרת. אבל מבחינת המערכת הוא לא נחשב בודד. במקרה אחר, לך תסביר שחייל שצריך לעבוד כדי לפרנס הורה שלו, לא תמיד יכול לגור איתו וצריך למצוא גם לעצמו פתרונות", סיפר.

ציקי מוסיף: "עם השנים, בוגרי העמותה שיצאו לחיים עצמאיים, וחלקם פעילים בה עד היום, מהווים אחים בוגרים ותומכים לחיילים שאנחנו מסייעים להם כיום. הם שואלים אותי מה יהיה כשאצא לפנסיה בגיל 70, בעוד שנתיים, ואני אומר להם שהם יצטרכו לקחת את העמותה על עצמם. אבל בינתיים מהתנדבות זה הפך למפעל חיים ואין לי כוונה לפרוש בקרוב".

אחד הבוגרים הללו הוא שאול בורשטיין, חייל בודד משוחרר שגדל בבית חרדי בביתר עילית וכיום מתגורר בתל אביב. הוא שירת בגדוד 202 של הצנחנים והשתחרר בנובמבר האחרון. "הכרתי את ציקי כשהייתי מלש"ב בן 17 והוא הפך להיות המנטור האישי שלי בכל התהליך שקשור במונח 'חייל בודד', שירות צבאי וכל ייעוץ שהייתי צריך. הוא תמיד שם בשבילי", מספר בורשטיין. "הייתי שמח אם עוד אנשים יזכו להכיר אותו כפי שאני זכיתי. לא משנה באיזה יום ושעה, כנראה החיים שלי היו יותר קשים בלעדיו".

שבוע ההתרמה המיוחד עבור התוכנית לחיילים בודדים ישראלים חסרי עורף משפחתי נפתח אתמול ויימשך עד יום שני הבא, 19.4. ניתן לתרום באתר lsc.org.il  או ב־6304*.