ל"ג בעומר נחגג מדי שנה בשנה כיום שמחה לאחר שביום זה פסקו תלמידיו של רבי עקיבא למות. "קבלה בידם שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה", כותב המאירי בשם הגאונים. היום הזה בא לציין את כוחו המיוחד של רבי עקיבא אשר גם במצבים קשים השכיל לראות את אור הישועה. גם כאשר נפטרו עשרים וארבע אלף תלמידיו, הוא לא התייאש והקים ישיבה חדשה אשר ממנה יצאו כל גדולי התנאים. 

בספר שער יששכר, כתב טעם נוסף לשמחה משום גילוי סודות התורה והאדרא זוטא ע"י רבי שמעון בר יוחאי שיום פטירתו הוא בל"ג בעומר. ושם הביא את התיאור המרטיט של מעמד הפטירה, כאשר הייתה אש שהקיפה את ביתו של רשב"י וליוותה את מיטתו. כל זאת כדי ללמדנו כמה מחשיבים בשמים את תורתו של רשב"י.

בל"ג בעומר מותר לשמוח ולשמוע שירים החל מהלילה. הנוהגים כדעת הרמ"א מסתפרים ומתחתנים כבר בבוקרו של ל"ג בעומר. אך לגבי ליל ל"ג בעומר נהגו שלא להסתפר ולהתחתן מכיוון שנוהגים עדיין במקצת אבלות עד לאור היום, ואז "מקצת היום – ככולו". בשעת הצורך מותר להתחתן ולהסתפר כבר בלילה, בייחוד שהשנה אי אפשר להתחתן במוצאי ל"ג בעומר (ליל שבת). הנוהגים על פי שולחן ערוך מותרים בתספורת ונישואין רק ביום ל"ד בבוקר, אך בשנה זו יכולים להסתפר כבר ביום שישי בבוקר בל"ג בעומר.

הכותב הוא רב היישוב בית אל